בימים קשים,
השקט שוטף את ההירהורים בגאות קרירה
לא משנה איפה אני נמצא
את מלווה אותי ,את מבינה
ובמגע החול את מקשיבה
הכוכבים תוהים על מה הם מדברים
העננים לראות הם לא נותנים
ורק הרוח יודעת הכל
אף פעם אין צורך לשאול
בקו האופק כנראה שם הפתרון
רוצה להגיד את זה אבל חוזר לישון
ושוב מפריע לך בשקיעה
מתעורר איתך לאור הזריחה
קופא איתך כשאת קרה
מחייך כשברגש את מגיבה
ושנינו מתרגשים ונשכבים בחול
בליטוף שאומר כמעט הכל
והפעם ראיתי אותך לא לבד
ספינות עגנו בתוכך ואני מביט מהצד
דייגים חיפשו בך את מה שמצאו
ואחרים סיפרו לך מה שבעצמם לא ידעו
כשאראה אותך שוב
אולי כבר לא אבקר לבד
קצת במבט עצוב
כשאני יודע שתהיי שם לעד.. |
