[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







טלי פטל
/
על הגג

דן עמד שם למעלה, ורעד כשראה את המרחק בינו לבין האדמה. "זה לא
נראה כל כך גבוה מלמטה..." הוא הרהר לעצמו. "אבל מילא... אולי
ככה הכל יגמר מהר יותר."
הוא עצם את עיניו, ופקח אותן שוב.
הוא כבר עמד 10 דקות על הגג של הבניין הגבוה ביותר בעיר. עדיין
לא אזר מספיק אומץ בשביל לבצע את הפעולה שלשמה עלה לגג.
לפתע פלט צחוק מריר. הוא חשב על קרין. כל כך אהב אותה. אבל היא
עזבה אותו בשביל מישהו אחר. כנראה מישהו טוב יותר ממנו. ככה,
באדישות, נפרדה ממנו, כאילו לא היו חברים כבר שנתיים וחודש
ואפילו חשבו להתחתן. אולי בכלל לא אהבה אותו. אולי.. דן לא רצה
להמשיך לחשוב עליה.
דן חשב על ההורים שלו. איך הם יגיבו כשיתברר להם שבנם הבכור
קפץ מבניין רב קומות ומת? יהיו עצובים, מן הסתם. אבל מהר מאוד
הם ישכחו אותו. הם היו עסוקים מידי בחיים שלהם. לא היה להם זמן
לשטויות כמו אבל. אחותו הקטנה, לעומת זאת, תהיה קצת יותר
עצובה. היא תמיד העריצה אותו, את האח הגדול שלה. אבל, היא
הייתה רק בת 8, ומה היא מבינה מהחיים שלה בכלל. גם היא תשכח
אותו מתישהו.
והחברים שלו. מעניין מי מהם יגיע להלוויה שלו. בטח, החברים
הטובים יגיעו, ואפילו יזילו דמעה או שתיים. "הוא היה בחור כל
כך מקסים.. תמיד עזר לכולם, תמיד עודד את כולם.. כולם אהבו
אותו." כמובן, אף אחד לא יגיד שהוא שנא לעזור לאחרים והיה
מגעיל ומעצבן. זה לא מסוג הדברים שאומרים בהלוויות. דן שנא את
הצביעות הזו. אבל במילא הוא לא יהיה שם בשביל לסבול את זה.
ושוב קרין.. למה היא עזבה אותו, למה?? מה יש לעולם הזה שהוא
אכזר כל כך..? למה כל דבר שהוא אוהב, חייב לברוח ממנו?
דן הביט שוב למטה. כבר חצי שעה הוא עומד על ראש הבניין.
"בן 19 התאבד בקפיצה מבניין", הוא דמיין את הכותרת שתופיע מחר
בעיתון המקומי. אחרי זה יצוין שמו, ויראיינו את המשפחה
והחברים. "אני לא יודעת מה גרם לו לעשות את זה.." תצוטט אמו
הבוכיה, ואחרי זה יספרו החברים כמה שהם יתגעגעו.
שטויות. למה שיפרסמו עליו כתבה בעיתון?.. הוא רק מתאבד. זה לא
שהוא נהרג בפיגוע או משהו.
הגיע הזמן.
דן נשם נשימה עמוקה והביט בפעם האחרונה למטה.
הוא לא מפסיד שום דבר. החיים שלו בזבל בלאו הכי. מה שהוא עומד
לעשות הוא הדבר הנכון.
הוא עצם את העיניים והתכונן לקפוץ.
"דן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
הוא הסתובב אחורה בחדות.
"דן, אל תעשה את זה, בבקשה..."  הוא ראה את קרין עומדת שם.
לעזאזל, הוא כל כך אוהב אותה. אבל היא עזבה אותו! הוא לא אמור
להתייחס אליה...
אז למה הוא לא קופץ?
"דן... אני מצטערת... עשיתי טעות כשעזבתי אותך... לקח לי זמן
להבין את זה... אבל אני אוהבת אותך דן, באמת אוהבת, אתה מבין
את זה? אל תקפוץ... בבקשה  ממך... בוא הנה..."
הקול של קרין היה חנוק והדמעות זלגו ללא הפסקה על לחייה. דן
הרגיש שגם העיניים שלו לחות. הוא כל כך רצה אליה עכשיו.
הוא הסתובב. הוא כבר לא רצה לקפוץ למטה. פתאום הוא תהה מה גרם
לו בכלל לחשוב על הרעיון המטופש הזה של לקפוץ מהגג. ממתי הוא
בורח ככה מבעיות? קרין התקרבה אליו.
עוד רגע והם יהיו ביחד, שוב. כמו שהיה. כמו שצריך להיות.
דן צעד צעד אחד קטן לכיוונה.
פתאום נשבה רוח ממש חזקה, ודחפה אותו אחורה.
הוא איבד את שווי המשקל.
ונפל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יגאל, יש לי עוד
ג'וב בשבילך.



חרגול בהכנות
לקראת "כיצד
רצחתי את בועז
רימר 2"


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/11/02 2:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טלי פטל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה