חכי, רגע, אל תלכי.
יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד לך, ולא הספקתי היום.
את התנהגת אליי בכזאת גסות רוח שהרגשתי שכל עולמי הולך ונופל
עליי.
כל הדרך הביתה הרגשתי רע, פשוט רע.
סיוון ניסתה לעודד אותי אבל היא לא הצליחה, היא לא הבינה מה
קרה לי.
אף אחד לא הבין.
שהגעתי הביתה התחלתי לבכות. באמת.
את לא מודעת לכח הענק שיש לך, לכך שאת יכולה לגרום למותי,
ולחילופין, את גם מסוגלת להפוך אותי לאדם חדש לגמרי.
אני אוהב אותך כל כך.
באמת.
אני לא כמו כל שאר הבנים האלה, שכל מה שהם רוצים ממך זה דברים
שטחיים.
אני באמת באמת אוהב אותך.
ולא איכפת לי אם לא נדבר, כל עוד שאני אוכל להסתכל בעיניים
הגדולות והכחולות שלך.
לראות את התמימות שלך, לראות את העולם שלך, בכל גודלו.
אני מוכן לעשות הכל בשבילך, הכל.
רק כדי לראות שגם את אוהבת אותי, אפילו לא כמו שאני אוהב אותך,
אני רק צריך לראות את הניצוץ הקטן הזה בעיניים, ואני אבין הכל.