אתה הלכת. אתה השארת אותי לבד.
כל כך אהבתי אותך, ואתה כל כך אהבת אותי... אתה היחיד שבאמת
ידעתי שאוהב אותי, ידעתי, אפילו שלא אמרת... ידעתי, כי זה היית
אתה, היית כל כך ביישן וחמוד ולא ידעת מה לעשות עם עצמך כשהיית
לידי..
ואני, אני גם אהבתי אותך, באמת באמת, מכל הלב...והיה לנו משהו
מיוחד, משהו שלא היה לי עם אף אחד אחר.
היינו יחד דווקא הרבה זמן, והיה לי כל כך טוב איתך, הכי טוב
שבעולם. הייתי כל כך מאושרת שיש לי אותך... לא היה שומדבר
שיפריד בנינו, טוב, לפחות חשבנו שאין שומדבר כזה...
אולי זה היה עדיף לשנינו, לפחות זה נגמר יפה... הרי זה היה
נגמר מתישהו, ולא הייתה אפשרות אחרת, אז זה נגמר מוקדם יותר
ממה שציפינו, מוקדם יותר ממה שרצינו...
היינו יפים ביחד, היינו מאושרים ביחד, אבל לא הייתה ברירה ולא
היה שומדבר לעשות כדי לשנות תמצב, אז וויתרנו... אם זה היה
ממשיך זה היה סתם.. חסר טעם... כי קשר לא שורד להרבה זמן בין
יבשות... אנחנו רחוקים אחד מהשני, אבל עדיין כל כך קרובים..
אני כל כך רוצה שתיהיה פה לידי,  אני רוצה רק לראות אותך,
ושתיתן לי חיבוק חזק כזה ונשיקה קטנה על המצח, זה הכל, אני לא
רוצה יותר מזה... רק להרגיש את היד החמה והגדולה הזאת שלך
מלטפת לי את הפנים...
אני כל כך מתגעגעת.. אתה לא יודע כמה... אני חושבת עלייך כל כך
הרבה ואני רוצה אותך פה, לא שם, אתה יותר מידי רחוק בשבילי,
אני צריכה אותך לידי.. שלא תלך לי...
אני יודעת שזה לא בסדר... אני צריכה להמשיך בחיים שלי, בעצם
כבר המשכתי.. אני לא יכולה לפגוע באנשים, אבל בעצם אני פוגעת
בעצמי.. אני עושה דברים בלי לחשוב ואני לא מעט טועה. אם רק
היית כאן כדי לעזור לי לצאת מכל הבלגאנים שיש לי פה...
אני תמיד אוהב אותך, אני מקווה שאתה יודע את זה... אני
מתגעגעת. תחזור אליי, תחזור...