ז'אן פול סארטר אמר:
"האדם נידון להיות חופשי",
וכעת מששחררתי את עצמי מכבליה של דת
ושכנעתי את עצמי בצורך להשתחרר מכבלי לאום
כל שנותר לי הוא לשחרר את עצמי מכבלי ממון
ואז, אני אדם שלחופש נידון.
אלא מה? שלא אוכל לעשות זאת,
אין לי פוטנציאל להיות אותו working class hero,
לא נידונתי לחופש, אלא לעבודה המפרכת והסטנדרטית.
אך מה אני רוצה באמת?
אני רוצה לשבת בבתי קפה ברובע הלטיני של פריז
ולהיות הסימון דה-בובואר של מישהו.