על גג הבנין הגבוה בעמק אילון 42 ארצה להיות , לשבת שם למעלה
עם סיגריה והחתולה שלי על ידי ולחשוב ולראות את כל החיים
שעברו.
לא ללכת לחפש את כל הדברים שעדיין לא עשיתי , לא ללכת לחפש
את כל האנשים שפיספסתי פשוט להסתפק במה שהיה ויש.
לא לטלפן לאנשים לפרידה , גם לא להשאיר מכתב , רק לחשוב עליהם

ולהבטיח להם שלא אשכח ואולי לנסות לגרום להם להבטיח שלא ישכחו.

להשביע את ילדי לא לבכות , לחבק את הנכדה הקטנה שלי שבדיוק
נולדה
ולא תספיק להכיר את סבתא , אולי רק מתמונות , ואולי אם יהיה לה
קשה
יספרו לה " סבתא היתה גיבורה " והיא לא תבין כי היא תהיה קטנה
מידי.
בעלי יעלה אז לגג , ימחה דמעות שכבר מזמן בכה ירים את הגופה
שלי ויקח אותה למטה במדרגות , החתולה תרדוף ספק אחריו ספק
אחריי.
וזה יגמר , בלי כאב , בלי צער , יומי האחרון , שעתי האחרונה ,
חיי האחרונים.