יש כל כך הרבה סוגים של סיגריות.
ואני לא מדברת על מרלבורו וקנט וה-L&M lights האהובות שלי,
דיברתי על סוגים של סיגריות...
כל מי שלא מעשן ועוד טרח לקרוא את זה פורש ברגעים אלה ממש,
אבל המעשנים, אלה שמעשנים באמת (ולא כי הם בחטיבה וזה מגניב)
- מבינים אותי.
(אל תדאגו, אני בכל מקרה אסביר).
-יש את הסיגריה הראשונה של הבוקר. שנואה ומרירה אבל נדרשת.
-יש סיגריות שמעשנים עם קפה, סיגריה שונה לחלוטין מהסיגריה
הראשונה של הבוקר, אבל גם היא נדרשת.
-יש את הסיגריה האחת יותר מידי. זאת שבערב עם חברים מעשנים,
וכבר עושה טעם לא נעים בפה גם למעשן עצמו, שלא לדבר על התחושה
המגעילה בגרון.
-יש את הסיגריה שמעשנים כשמחכים למישהו, זאת שבעצם נועדה לשרוף
זמן.
-יש את הסיגריה של הדרך, יצאת מהבית, הדלקת סיגריה, ויצאת
לדרך.
עם שתי הסיגריות האחרונות אפשר למדוד זמן ומרחק: מהבית שלי
לבית שלו זה שתי סיגריות ולחכות לה זה ארבע וכאב גרון.
סוגי הסיגריות משתלבים, הסיגריה אחת יותר מידי יכולה להגיע
כמעט תמיד, סיגריה של בוקר נועדה לשעת הקימה (לאנשים כמוני,
שקמים בצהרים).
-יש את הסיגריה האסורה או בגניבה; בבסיס, במקום או זמן אסורים
(אמצע שמירה לדוגמא). או הסיגריה בתחום בית הספר בו כמובן אסור
לעשן.
-יש סיגריות שנובעות משעמום. אותן טוחנים כשיושבים בבית ואין
מה לעשות, או כשמשעמם בעבודה.
- יש את הסיגריות במועדון-כשרוקדים. שיהיה מה לעשות עם
הידיים.
- יש את הסיגריות שהופכות אותך למגניב. הסיבה העיקרית שבגללה
התחלתי לעשן.
-יש את סיגריות ההפסקה. לא, לא הפסקת סיגריה, סיגרית הפסקה.
שלא כמו סיגריה שדורשת הפסקה, זו הפסקה שכדי לקבל אותה יוצאים
לעשן סיגריה (בעבודה משעממת או בצבא, אוי בצבא).
יש את הסיגריות כי כולם מעשנים-כשכולם בחבורה גדולה, כמעט כל
רגע מישהו מדליק סיגריה, ומיד גם לך מתחשק...
-אחת הסיגריות הידועות ביותר היא הסיגריה שאחרי הסקס. היא
נחשבת למותג, סימן לסקס טוב. בכל סרט כמעט יש כזו. הסיגריה
הפכה למותג כשלעצמה-אתה רואה בסרט שאחרי סקס צריך סיגריה, אתה
מנסה ומפתח הרגל. מיותרת לטעמי - סיגריה למתלהבים. (ברור
שזכיתי לה, גם אני הייתי חייבת לנסות).
- הסיגריה שנחשבת לטובה ביותר היא הסיגריה שאחרי האוכל. בייחוד
אחרי ארוחה גדולה. גם נגמלים עוד חסרים אותה. מרוקנת, מרגיעה,
משרה שלווה. לרוב אגב צריך סיגריה חזקה או שתיים חלשות (אני
צריכה אל-אם לייט מאה, אבל אני מסתפקת בשתיים קצרות).

בעצם כתבתי את זה רק בשביל לספר על הסיגריה האולטימטיבית, וגם
לשאול שאלה.
הסיגריה האולטימטיבית היא הסיגריה של הבכי. של הדיכאון העמוק,
הנורא. הסיגריה שחונקת את הדמעות. שמרגיעה לרגע את ההיסטריה של
הבכי. הסיגריה הזאת נותנת את הכל. מין רגיעה מושלמת כשלא חשבת
שרגיעה תהיה אפשרית. מין אופטימיות קטנה בלב הדיכאון. הסיגריה
הזאת היא הדבר הטוב ביותר בסיגריות.
והשאלה שלי-איך זה שהסיגריה הכי טובה באה עם הסבל הכי נורא?
איך זה שהנחמה, המתנה הכי נפלאה של טבק וניקוטין יכולה להראות
את עצמה דווקא במצב שבו אני הכי לא רוצה להיות?

נ.ב. אם נוצרת כאן תחושה של תרגיל בשיעור (תלמידים, כתבו על
סוגי הסיגריות השונים שלכם), או איזו ביקורת על האהבה שלי לרעל
שהורג אותי, תעשו טובה, אל תגיבו...