אני העץ הזקן, העייף,
השואף לשלכת-
להשיל מגופי כל הירוק הזה.
אני העץ השואף להשתרשות,
בך, או, בך- גזרה יפיפייה שלי.
יושב בחמ"ל, מגן אליך,
על אדמתך המחיה, המפריחה את השממה!

אנו שומרי הלילה, אנו שומרי היום,
אנו שומרי הקרקע, שומרי התום.

וכבר מט לנפול גזעי החרוט,
וכבר רצו צמרות להיכנע.
ענפי משכו לקרקע, למנוחת עד.
אל גופך החולי והנעים למשכב.

אנו שומרי השווא, שומרי הכלום,
אנו שומרי הסרק, שומרי השעמום.

וכמוני עץ, נשכבתי בחמ"ל,
נרדמתי על כסא עד שקול צלצול זעק!
פרצו אל תוך תחומך, הנה אני ניצב!
משיב את העלים, שולח עוד גשש,
בודק את חומריך, שואב את הנהר,
כל עוד עליך אני עומד, אעמוד איתן!