בעל ועשתורת וכל שדי השאול, איזה יום זה היה. וואו, החלב הזה
היה טעים משהו. לא האמנתי כשראיתי את האוהל הזה. כבר חשבתי
שאבלה את הלילה בין הקוצים והעקרבים. נו, גם זה לא היה נורא כל
כך, אם לחשוב על תשע מאות רכב הברזל שהלכו לי היום. איזו מכה.
ואללה, לחצור כבר אין לי מה לחזור. אין לי שום חשק להישרף שם
במיקדש. יבין אולי יבין, אבל לסלוח לא יסלח. נו מה, חצי השריון
שלו הלך. יום כיפור עשיתי לו. ומי היה מאמין שבמישור הפתוח
נחטוף מכה כזו. פתאום גלשו להם מהתבור, איזה עשרת אלפים יחפנים
לבושי סמרטוטים. צורחים ומיללים כמו משוגעים. ובכלל לא בהגינות
נלחמו. בלי שום סדר. סתם עדר פראים. לא ככה עושים יום קרב. לא
פלא שהסוסים חטפו שוק, הסתובבו ונכנסו לי לתוך שורות החי"ר.
ואלה גם כן חיילי שוקולדה. חסרי-משמעת. במקום לעמוד במקום,
לפתוח טורים, לתת לשריון לעבור, ולהראות לנבלות ההם מה זה חייל
כנעני מאומן, זרקו את הנשק והחגור, וברחו לקישון כמו שפנים.
אמא'לה, איזו עייפות. העיניים נעצמות לי. איזה ריח נעים יש
לאשה הקיינית הזאתי. משהו. איך אמרה לי: "סורה, אדוני, סורה
אלי, אל תירא". אל תירא.. בחיים לא פחדתי כמו היום. מזל שהיה
לי שכל לעזוב בזמן. שיתפגרו הזונות האלה. לא הגיע להם שאמות
איתם. יש עוד מקומות שאני יכול למצוא שם עבודה. עם הנסיון
והידע שלי בהפעלת רכב ברזל במאסות גדולות, אין מלך שלא יקבל
אותי בכבוד. על הנאחס של היום לא ישמעו בין כה בכפתור או
במצריים. היד שלה כל כך נעימה. מזכירה לי את האצבעות של
טיכסית, הזונה הפריזית הקטנה שהיתה לי עד הבוקר. היא ידעה
לעשות באצבע אחת שלה, מה שאלף כנעניות לא עושות עם השדיים
והקוס. מסכנה, בטח הרגו אותה כבר. הישראלים האלה אהבלים משהו.
לא לוקחים שבויים. מנהג חדש בא לעולם. כובשים, שורפים והורגים.
לאן נגיע עם ברבריות כזו. בשביל מה נילחם גבר, אם לא בשביל
הנשים של האוייב. זו דווקא נחמדה, הקיינית הזו. קצת בכתה
כשדפקתי אותה, אבל נרגעה מהר. אפשר לחשוב שלא ידעה מה היא עושה
כשהזמינה אותי לאוהל. מה חשבה, שנשתה חלב, נתנשק ונלך לישון
מחובקים ?  אחרי יום כזה, גבר צריך להרגיש שהוא גבר. מספיק
היתה לי השפלה כשראיתי את הזונה הצהובה הזו שרצה בראש הפראים
האלה. דבורה. המודיעין הביא לי את הסיפור שלה. עוד בתולה
ניוורוטית. נביאה עאלק. אבל מה, אומץ היה לה. פגיון בכל יד. אם
לא החזה החשוף שלה, הייתי אומר ואללה גבר זאתי. ראיתי אותה
חותכת עורקי צואר של סוס, קצב בחרושת גויים יכול לללמוד ממנה.
ובאיזו מיומנות התכופפה וניתקה גידי-אכילס של רמכים שעלו אלף
כסף האחד..  ואמרתי לקשתים שלי, תכניסו לה בזהירות. חץ בכתף,
לא יותר. חשבתי להכנס עם הרכב לתוך הפמליה שלה, ולשלוף אותה
לתוך המרכבה. וואו איך הייתי קורע אותה בלילה. עם הכוכבים
במסילותיהם היתה משוחחת בזמן שהייתי מזיין לה את התחת. מה
לעשות. לא יצא. והכהן הדפוק הזה שפתח לי אתמול בכבד של הנשר.
את הכבד שלו הייתי מוציא לו. "ניצחון נגד פניך, גנרל סיסרא..".
בטח ניצחון. בכל קרב יש מנצח. הולכים על בטוח אלה
המגידי-עתידות. היתה זיון טוב הקיינית הזו. גם למדה ממני דבר
או שניים, אני חושב. איך טילטלה את הראש כשדחפתי לה לגרון. בטח
תענוג כזה לא היה לה בחיים. ולא שיש לי כלי גדול.  נראה לי.
שמן הקטע עם היתד היא הכי נהנתה. את זה לימדה אותי אמא: כשאתה
דופק מישהי מאחור, תמיד תדאג שיהיה לה משהו בין הרגליים
מקדימה. קצין כנעני לא משאיר חור ריק. אני חושב שאשן קצת.
רעיון טוב היה להכניס לה קצת לפני השינה. ככה אני בטוח שהיא
תשמור עלי. מי יעשה לה בוקר טוב מחר, אם יקרה לי משהו בלילה ?
גם זה למדתי מאמא. בטח מחכה בבית, המסכנה. שלל צבעים הבטחתי
להביא לה. מה לעשות. יום עסל יום בסל.