בסוף השבוע האחרון בטבריה הבנתי למעשה שאני נמשך יותר
לבחורים מאשר לבחורות.
אני בטוח שהגעתי למסקנה הזאת הרבה לפני סוף השבוע הזה,
אבל כנראה שהכחשתי את העובדה.
לא פשוט לקבל דבר כזה אך אין מה לעשות, אני לא עושה זאת
מבחירה או מרצון, אני עושה זאת כי ככה אני
וגם אם ארצה לשנות את עצמי, אינני אוכל כי ככה נולדתי.
אולי כמו שזה בא כך זה גם יילך, מי יודע?
תמיד קל יותר להתמודד עם דברים כואבים כאשר נמצא איתך
מישהו שיכול לתמוך בך ולעזור.
כשמאבדים חס וחלילה אדם קרוב, תמיד האנשים הקרובים
אליך ינחמו אותך ויעזרו או כשעשית משהו רע, החברים תמיד
יחפו עליך, אבל במצב שאני מצוי בו, אף אחד לא יכול
לעזור לי, לתמוך בי או לעודד אותי.
אני לא יכול לבוא לחבר הכי טוב שלי ולהגיד לו: "שמע אני הומו"
או
לבוא לאחותי ולומר לה:
"סיגל, אם הייתי אומר לך שאני הומו איך היית מגיבה?".

המון חששות מלווים אותי בזמן האחרון.
חששות שאני נאלץ להתמודד עימם לבדי.
אחד החששות הגדולים ביותר אם לספר על כל העסק למישהו
הוא החשש שבסופו של דבר אני כן יימשך לבחורה ואתחתן
איתה ואוליד איתה את ילדיי. ואז מה? אני אמור לספר לאשתי
העתידית שפעם נמשכתי לגברים?
איך היא אמורה להגיב? כל בחורה נורמלית תעזוב אותי עם
הכוס והכיפה תחת החופה.
ואם לא אספר לה, זה עלול להתגלות לה לבד בעתיד ואז מה?
פיצוץ...

וההורים? כיצד יגיבו אבא ואמא? ושתיי אחיותיי? ואחי הקטן?
וסבתא? וסבא?
אבא כל שני וחמישי מנסה לסדר לי בחורה אחרת ולאט לאט
אני בטוח שהוא יקלוט לבד את העניין.
כנ"ל אמא, כל בחורה יפה שבאה אליה לחנות הצעצועים,
היא מספרת לה כמה שהבן שלה חתיך והורס,
עם ממוצע בגרויות שעולה על ה100, וכמה שהוא עדין וטוב לב.
כשביקרתי אצלה בחנות לא מזמן ראיתי שם
שני נערים שנראים כמו נסיכים מהאגדות.
היא לא יכלה לספר להם עליי במקום לבחורות?
החברות של האחיות שלי רודפות אחריי כבר כמה שנים,
יבוא יום והם יתייאשו.
אחי הקטן תמיד נהג להתגאות בי ולהשוויץ כמה אח שלו כלי,
אני בטוח שברגע שהוא יידע הוא פשוט ישכח מקיומי ויבוז לי.
סבא וסבתא שכל כך רוצים לראות נינים בטרם זקנתם
תשיג אותם אך אני כנראה לא יוכל להגשים להם את החלום.

לא פשוט לגלות דבר כזה, בטח שלא בגיל כל כך מאוחר,
באמצע תקופת הצבא, באמצע החיים.
אם הייתי מגלה את זה בתחילת ילדותי אולי הייתי מתמודד
עם זה אחרת, הייתי מגיע לצבא כשאני כבר יודע שאני כזה,
אבל נוצר מצב שכשהתחיילתי בבקו"ם הסתכלתי
על חיילות יפות ועדינות, וכרגע לפני השחרור אני מביט
על חיילים עם נשק ואפוד.

אז לנוכח מצבי העגום, בו אינני יכול לספר לאף אדם בעולם
הזה על מה שעובר עליי (וזה לא שאין לי חברים, כי אני ממש
מוצף בהם...), על הלבטים, על החוויות, על הייסורים
ועל המחשבות, לפחות אני יכול לשפוך את ליבי פה
ב"במה חדשה" ולקבל עידודים וחיזוקים מכם הקוראים.

אז קוראים יקרים, אם הייתי אומר לכם שאני הומו,
איך הייתם מגיבים? :-)