או: מבט קצר על החיים דרך עגבניות ואבטיחים

אומרים שאדום הוא צבע של תשוקה, של אהבה, של עוצמה. צבע מוסיף
הרבה משמעות לחיים, ורואים את זה בכל מקום. תשאלו אמן, תשאלו
ארכיטקט, תשאלו ילד בגן - הצבעים אומרים המון.
עם המחשבה הזאת במוח, בצעו ניסוי פשוט בעל 3 שלבים.

שלב ראשון: קחו אבטיח והסתכלו עליו. האבטיח לא נראה מושך
במיוחד. הצבע הירוק מזוהה עם הרבה דברים לא כל כך טובים
ונעימים - החל מקנאה, דרך חייזרים וכלה ברפש וזיהום. זה פשוט
לא דבר שרוצים לאכול. ובאמת לא אוכלים את הקליפה. אבל קחו סכין
וחתכו את האבטיח לשניים - ואז מתגלה האמת: האבטיח הוא למעשה
פרי אדום, יפה ועסיסי. עכשיו תסתכלו שוב על הקליפה - שכחתם
מהגועל של הצבע הירוק. אתם יודעים שהאבטיח בעצם יפה מבפנים,
והקליפה נראית יחסית בסדר במבט שני. יחסית בסדר.

שלב שני: קחו עגבנייה והסתכלו עליה. העגבנייה היא אדומה ויפה
מבחוץ. אליעזר בן יהודה קרא לה 'עגבנייה', מהשורש ע.ג.ב
שמשמעותו חשק, התעלס באהבים. ולא סתם. האדום הוא צבע חזק,
שנותן רושם חזק. אבל זה לא נגמר כאן - קחו שוב את הסכין וחצו
את העגבנייה. מה אנחנו מוצאים בתוך העגבנייה? הצבע האדום דהוי
והעגבנייה מלאה מיץ מגעיל וגרעינים. עכשיו הביטו שוב בקליפה -
היא לא איבדה מכוחה. עדיין סקסית ומושכת. למה? כי דברים רעים
יותר קל לשכוח. אז שכחנו את המיץ של העגבנייה, אבל את העסיסיות
של האבטיח עוד זוכרים.

שלב שלישי: הסתכלו על עצמכם. קחו פסק זמן מהחיים, קחו נשימה
עמוקה, הירגעו וחשבו קצת. בגן תמיד לימדו אותנו שלא להסתכל
בקנקן אלא במה שבתוכו. אנשים בדרך כלל לא מראים את האופי
האמיתי שלהם. והסכין לא תעזור פה. כדי לראות מה באמת יש בפנים
צריך לחפש, לא לחתוך.

אני לא אומר שכולנו אבטיחים ועגבניות. יש גם מלפפונים, יש גם
תותים. ואסור לשכוח שזה, אחרי הכל, גם עניין של דעה. יש אנשים
שבכלל לא אוהבים אבטיחים. אבל זה בכלל לא מה שאני בא להגיד.
אני לא בא לקטלג אנשים, או לרדת על מישהו. אני רק מעביר הלאה
את מה שאמרה לי הגננת לפני הרבה שנים.