בבית הישן של סבא וסבתא יש כזה חור קטן באדן החלון, כזה קטן
שכמעט לא שמים לב אליו, ובתוך החור יש מן זכוכית ירוקה כזאת
שאם מסתכלים לתוכה, רואים דברים כמו מלך שמן עם כתר ומלכה יפה
עם שמלה ארוכה, ולפעמים, לפעמים רואים גם את הנסיכה.
עכשיו גרים שם איזה שני אנשים קצת מוזרים, אחד מהם צייר והשני
זמר, אני יודע כי לפעמים אני מגיע לשם ומתחזה לטכנאי של מכונת
הכביסה כדי לראות את הנסיכה. לפניהם הייתה משפחה רוסיה, נחמדה
דווקא, אבל הם עברו דירה כי הבעל חשד באשתו שהיא בוגדת בו עם
הטכנאי של מכונת הכביסה.
לפעמים יש לי תקופות טובות, תקופות שבהן אני מצליח לראות את
הנסיכה, ולפעמים יש לי תקופות רעות, תקופות שאני מצליח לראות
רק את המלך או את המלכה, והם תמיד מחייכים אליי מן חיוך מתנצל
כזה, כי הם יודעים שבאתי לראות את הבת שלהם, ובכל זאת אני עושה
את עצמי נורא שמח לראות אותם. ובאמת, בתקופות כאלה כלום לא
הולך לי. הפסיכולוג שלי אומר שזה פסיכולוגי. ממש מפתיע
שפסיכולוג יגיד דבר כזה...
חבר שלי אודי אומר שזה טיפשי, ותמיד אחרי זה הוא מנסה לנשק
אותי, וכשאני דוחף אותו הוא אומר שכל הבולשיט הזה על לחכות
למישהי הנכונה מעיד עליי שאני הומו מודחק. הוא לא היה אומר את
זה אם הוא היה מכיר את הנסיכה.
אתמול המלך מת. הלכתי לבקר את הנסיכה בתור הטכנאי של מכונת
הכביסה, אבל כשהגעתי לשם מצאתי את עצמי מספר לאחד הדיירים,
נדמה לי הצייר, שאני לא באמת הטכנאי של מכונת הכביסה, ושאני
פשוט חייב לראות מישהי בתוך הקיר שלו. הוא הסתכל עליי קצת
מוזר, אבל אז הכניס אותי ורק שאל כמה זמן זה ייקח. שמחתי שזה
הוא. הזמר לא היה נותן לי להיכנס. הוא אף פעם לא חיבב אותי
במיוחד.
רצתי למרפסת של האמבטיה ונעמדתי מול החור. הצצתי לתוך הזכוכית
הירוקה וראיתי את המלכה והנסיכה יושבות ובוכות. לקח לי קצת זמן
להבין שהמלך מת. אחר כך המלכה הלכה לישון והנסיכה המשיכה לשבת
בסלון ולבכות. היא הייתה כל כך יפה וכל כך מסכנה, ופתאום חשבתי
על זה שאני לא יכול לחבק אותה, כי היא בתוך קיר. המשכתי להסתכל
עלייה עוד הרבה זמן, חושב על איך שהייתי רוצה לחבק אותה.
בינתיים הזמר חזר הביתה. הוא והצייר עמדו ליידי. אני חושב שהם
רצו שאני אלך, כי הזמר חיבק את הצייר והם חייכו אחד אל השני,
ואז הם הסתכלו עליי וכבר לא חייכו. אז הסתכלתי על הנסיכה עוד
קצת ואז הודיתי להם והלכתי הביתה.
כשיצאתי מהדירה כבר היה לילה, והיה נורא נעים וקריר בחוץ אז לא
לקחתי מונית. הלכתי ברגל, וכל הדרך חשבתי על איך שאני והנסיכה
בחיים לא נהיה ביחד, כי היא בתוך קיר ואני מחוץ לו. וכשבאתי
הביתה סיפרתי את זה לאודי, ואפילו לא דחפתי אותו כשהוא נישק
אותי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.