בוקר אחד בגיל 13 קמתי וידעתי שהיום אני צריך להציל את העולם.
אז התלבשתי והלכתי לבית הספר. ידעתי שאני צריך להציל את העולם,
אבל כמו כל דבר במדינה המחורבנת הזאת, זה התעכב.
כל היום הייתי לחוץ וכשחזרתי הביתה מבית הספר רצתי לטלפון
והתקשרתי לאלוהים. העבירו לי בערך עשרים מזכירות, כי בהתחלה
הגעתי לאגף אחר, אחר כך למפעל ואפילו למחסן. בסוף צעקתי על
איזו מזכירה והיא אמרה שאלוהים בישיבה, אבל הוא יחזור אליי.
חצי שעה הסתובבתי סביב עצמי ובסוף החלטתי לצאת קצת החוצה.
שלפתי את הסלולרי והתקשרתי למשיח. קבעתי אתו פגישה ב - 16:00
ב"צ'אט קפה".
בשעה 16:00 התיישבתי ב"צ'אט קפה". הזמנתי דיאט קוקה קולה
וחיכיתי למשיח. אבל המשיח המחורבן הזה לא בא. ארבע ורבע, ארבע
וחצי... בסוף קמתי וחזרתי הביתה.
התקשרתי שוב לאלוהים, הפעם לישיר שלו. הוא ענה בקול סמכותי, אז
ניסיתי להיות מנומס. "תשמע, אדוני, עם כל הכבוד, אתה לא מצפה
שאני אציל את העולם בלי העזרה שלך, נכון? קבעתי פגישה עם המשיח
והוא לא הגיע."
"כן, הסוס שלו בדיוק נרדם..." הוא מלמל לעצמו ואז חזר לקול
הסמכותי, "אני אשלח לך מישהו שידריך אותך."
"...ועוד משהו."
"כן?"
"אני רוצה טובה בחזרה... תעשה שאני אהיה מלך, מלך! שמאיה,
הכוסית של השכבה, תידלק עליי. ו...שאני גם אראה טוב."
תוך כמה שניות הטלפון נתק וכשהסתכלתי במראה ראיתי שהייתי רזה
בעשרים קילו וכבר לא היו לי חצ'קונים, אבל לא היה לי זמן
להתלהב. הייתה לי משימה חשובה - להציל את העולם.
תוך כמה דקות הופיע מולי איש זקן שהציג את עצמו בתור המשרת
האישי של אלוהים. שאלתי אותו מה בדיוק אני אמור לעשות והוא לא
ענה לי, רק עשה מן קסם כזה ופתאום היינו במקום אחר, מלא עננים
וערפל כבד. הוא דיבר בשקט ולא ממש הקשבתי לו, כי פחדתי שהוא
יחזיר אותי בתשובה. אבא שלי אומר שהאנשים האלה יכולים להחזיר
אותך בתשובה בלי שתשים לב אפילו.
כנראה שהמלאך שם לב שלא הקשבתי לו, כי פתאום הוא הרים את הראש
ואמר: "טוב, בוא נהיה מעשיים. מה אתה הכי רוצה כרגע?"
מממ... מה הכי רציתי, חוץ ממה שכבר קיבלתי בצהרים מאלוהים?
התחלתי לתת לו רשימה של כל משחקי המחשב הכי שווים, ועוד כל
מיני דברים שהייתי צריך - בגדים, רולרבליידס חדשים וכאלה. כל
זה בתמורה לדקירה אחת קטנה, זריקה כזאת שלקחה לי חלק קטן
מהמוח.
מאז כל יום בארבע אני מקבל שיחה מהקרצייה הזה, אלוהים, והוא
מספר לי מה הוא עושה עם המוח שלי. הוא גם קבע אתי פעם פגישה
ב"צ'אט קפה", אבל לא באתי. מה הוא חושב, שאין לי חיים?