כל החברים שלי קוראים לי זרובבל, למרות שבכלל קוראים לי יואב.
כל זה התחיל מזה שהלכנו לילה אחד ברחוב ויניב החטיף מכות לאיזה
שיכור אחד שצעק "זרובבל" כל הזמן, והתנדנד מצד לצד. כשאמרתי
ליניב להפסיק עם זה, הוא אמר שמעכשיו הוא ייקרא לי "זרובבל"
ואז השיכור הביא לו בקבוק בראש. אז החברים שלי החליטו להתייחס
לזה כאל צוואה ומאז כולם קוראים לי זרובבל.
זה היה כבר לפני שלוש או ארבע שנים, כשהיינו בכיתה ז', ואחרי
שבא האמבולנס ולקחו את יניב לבית החולים, הלכתי הביתה ואמרו
בחדשות ששיכור אחד הרביץ לילד בפתח תקווה. ידעתי שהם מדברים על
יניב אבל לא סיפרתי לאף אחד שזה היה בגלל שיניב הביא לו מכות
רצח ושאחרת השיכור לא היה מביא ליניב בקבוק בראש בלי סיבה. אחר
כך אימא שלי הסיעה אותי לבית החולים לבקר את יניב. ההורים של
יניב ישבו בחדר ההמתנה. אפילו אבא של יניב, שהוא איש חשוב כזה
שאף פעם לא בא עם יניב לשום מקום. אימא של יניב התחילה לצעוק
עליי ועל גיל שאנחנו מדרדרים את הבן שלה ושהיא לא מרשה לנו
להסתובב אתו, וכשאימא שלי ירדה למטה להביא קפה, אימא של יניב
שרטה אותי ואת גיל בציפורניים האדומות הארוכות שלה. אחר כך
כשאימא שלי חזרה היא הפסיקה ורק חייכה לאימא שלי ואמרה לה תודה
שבאתם.
למחרת לא הלכתי לבית הספר ובא אלינו הביתה שוטר, לשאול אותי
שאלות על מה שקרה. דמיינתי איך אני מספר לו שיניב החטיף מכות
רצח לשיכור ושרק אחרי זה השיכור הביא לו בקבוק בראש בתור הגנה
עצמית, ושאחרי זה השיכור ניסה לברוח אבל בגלל המכות של יניב
הוא נפל על הרצפה ונשאר שם גם כשהמשטרה הגיעה. דמיינתי איך
עוצרים את ההורים של יניב ואימא של יניב יושבת בכלא עד
שהשורשים של השיער שלה נעשים שחורים ואיך שכתוב בעיתון על אבא
של יניב שיושב בכלא, ודמיינתי שאחרי שיניב משתחרר מבית החולים
לוקחים אותו למוסד לעבריינים צעירים, ואז חשבתי פתאום שליניב
ולהורים שלו יש יותר מה להפסיד בחיים מלשיכור הומלס שבטח עדיף
לו לשבת בכלא מאשר לגווע מרעב ברחוב ולמות מקור. אז אמרתי
לשוטר שהשיכור סתם הביא ליניב בקבוק בראש, בלי שום סיבה.
אחרי חודש בערך יניב מת, ובעיתון היה כתוב על זה בגלל אבא שלו,
והייתה שם תמונה אחת של יניב שגזרו אותה מהתמונה שלנו ביחד
שהייתה תלויה אצלו בחדר, ותמונה אחת של ההורים שלו בפרצוף
עצוב. השיכור נכנס לכלא ויצא אחרי חודשיים כי כנראה השוטרים
גילו שגם יניב הרביץ לו, אבל עכשיו זה כבר לא שינה. אני התחלתי
להסתובב יותר ויותר עם החבורה של יניב ונשארתי עוד שנה בכיתה
ז'.
מאז עברו כבר שלוש או ארבע שנים, אני התחלתי ללמוד בתיכון
והחברה' של יניב חלק מהם למדו באקסטרני וחלק עבדו במשלוחים אצל
הירקן.
חברים קוראים לי זרובבל, למרות שבכלל קוראים לי יואב, ובגלל זה
לפני כמה ימים כשקראו "זרובבל" ברחוב הסתובבתי לראות מי קורא
לי, וזה בכלל לא היה אף אחד מהחברים שלי, אלא איש אחד בחליפת
עסקים שהזכיר לי קצת את אבא של יניב לפני שיניב מת ושההורים
שלו חזרו בתשובה. אז אני לא יודע למה, התקרבתי לאיש הזה ושאלתי
אותו למה הוא קרא לי. כשהוא התקרב פתאום ראיתי על הפנים שלו
שיש לו הרבה קמטים ושהוא בכלל לא צעיר כמו שחשבתי, והיה לו גם
ריח חזק כזה כמו של וודקה. האיש התקרב אליי עוד יותר ורק שאל
אותי, "אתה זרובבל?" פתאום הפרצוף שלו היה לי מוכר יחד עם הריח
החזק הזה של הוודקה ונזכרתי בהומלס השיכור שיניב הביא לו מכות
לפני ארבע או חמש שנים. אני לא יודע למה, אבל עניתי לו "כן",
ואז הוא חיכה שניה אחת, פתאום חיבק אותי חזק, עזב אותי וברח.
אני לא יודע למה עניתי לו "כן", בכלל לא קוראים לי זרובבל,
וכבר כמה זמן שלא קראו לי ככה, מאז שהחברים של יניב לא לומדים
אתי בבית הספר. כל הדרך הביתה הרגשתי רע, כי הוא היה בטוח שאני
זרובבל ובגלל זה הוא חיבק אותי, וכל הלילה חלמתי חלומות
מוזרים, כמו למשל שאישה יפה עומדת בשדה התעופה עם שלט "זרובבל"
ואני הולך אליה ואחרי שהיא מנשקת אותי אני מספר לה שאני לא
זרובבל, שאני בעצם סתם יואב.