קצת לפני 18
שישכחו שאני פה. שישכחו להגיד לי, שישכחו להזמין אותי  
שישאירו אותי לבד.
לבד להבלע בקהל, להעלם ליום אחד,ליומיים , להעלם בתוך השמיכות
להתכרבל לתוך כלום.
לבד עם הקירות הכחולים, עם עצמי, כמו שאני רואה את עצמי
מתבוננת עליי מהקיר ממולי- מבקשת להיות מישהו אחר.
לשקוע במיטה, במחשבות, בתמונות ,בזכרונות , בכולכם.. לנהל
שיחות עם עצמי והאוויר ועם אף אחד בעצם.
שיתנו לי לשמוע את השיר שאני אוהבת, או את השיר שאחריו, שיניחו
לי.
שיפסיקו לדבר כל כך הרבה, כל כך מעט, כל כך כלום
שהכאב ראש הזה יפסיק.
שיפסיקו לצעוק  לדרוש תשומת לב, שיפסיקו לבהות לתוך המחשוף,
על העור החשוף , לתוך העיניים.
תנו לי לבכות לבד.    להשלים עם עצמי, לריב עם כולם , להתמוטט
מבפנים ולבנות מחדש.
להיות עם הבחור שאני אוהבת, לשכנע את עצמי שהוא חושב עליי,
להיות פתטית.
לחכות לו שיחזור מחו"ל כדי לדעת שהוא כאן.
       תפסיקו להגיד שמגיע לי יותר טוב. שיש לי פוטנציאל.
תנו לי לתת בלי לקבל, להכנע,להתפשר, לחיות עם מה  שיש- לשחק
בכאילו, להיפגע. לא להיות עם מי שאני רוצה - להיות עם מי שרוצה
אותי.. להרגיש כמו אישה , לחיות עם האי מושלמות, עם החוסר
אהבה, עם הסתמיות שמאיימת לבלוע , עם ההורמונים והבילבול
והשכחה. להיפתח , להיפגע   ולחכות לו שיחזור.
שקט. תנו לי שקט. אני לא צריכה אותכם.. חברים ,מחזרים , הורים
, מורים...אנשים שאהבתי ועדיין אוהבת- לא כרגע, לא ככה..
תפסיקו להתקשר, לנסות ללמד, לדעת שהייתם עושים יותר טוב, אל
תתקשרו בכלל - תנו לי מקום , תנו לי אוויר, תנו לי בדידות.
תנו לי לשמוע שירי אהבה, לשכנע את עצמי שככה אני אוהבת, לבכות
בגללו , בגלל הידידות שאבדה והקשר, המערכת יחסים שיכלה להיות
כל כך נפלאה אבל כבר לא תהיה.  לחיות איתך ולבד, לחכות לצלצול
שלו שכנראה כבר לא יבוא, להסתפק בידידות, לרצות יותר , להיות
מושפלת,
להיות פחות, לרצות למות, לרצות לחיות, להלחם ברצון לחבק  אותו
חזק ולהעלם בתוכו.
תנו לי להציב גבולות, לא להנות, לא לאהוב אנשים, להיות עצבנית,
לגלות את עצמי, לדעת מי אני, לרצות להיות מישהו אחר, לקבל את
מי שאני.. לאהוב את עצמי.
תנו לי זמן לחשוב,  זמן לנשום, הזדמנות לראות דברים אחרת      
  הזדמנות להתפכח.