|
לא תצליח לכבות בי את השלהבת
גם אם ניסית בדבריך
שהלוא!
רוחות האש שבו לעיניי
כמו אל שיערי
זכרון כאב הלב עומעם
והפך מרוחק כל כך
מגוריך כבר לא בתוכי
שילחתי אותך משם!
אהבתי לך היתה רק מגן
שביטל את טרדות האתמול
ומנע את התקרבות המחר
מעגלי השברירי שימר כל ליטוף,
זיקק כל נשיקה
לסם הפלאים של השיכחה
שחוויתי רק בזרועותיו
ובזכותו
החיוך שב לפניי |
|
|
אני לא גרטה
גרבו,
זוהי לא
הוליווד.
צאלה ביטון,
עוזבת קיבוץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.