הכל היה בשם האמנות
ההבטחות בשם
האמנות, האשליות,
השקרים,
המשורר צריך מידה של סבל
כדי לכתוב.
בבוקר אוספת את חלקי הפרוקים,
פרוסות בטעמים שונים,
מזרזת, מסרקת, מתקנת, מלטפת,
האושר משתקף בטל הבוקר
הקפוא על שמשת המכונית,
בפלג הנחל בדרך,
בחיוך של האנשים בתגובה
לחיוך ראשון.
את האגם הגדול הם מגדרים היטב,
ואפשר ליפול, אם מנסים
לראות את בבואת האושר במים.
לכנסייה הגדולה שבכיכר צריח גבוה
בימי ראשון מצלצלים הפעמונים
איזה רעש יפיק הנופל?
איזו מנגינה לייאוש,
לאמנות הנופלת בפיר צר?
פלג הנחל שבדרך - כאן:
http://stage.co.il/Stories/155000