היה לי חלום.
ובחלומי, הנני ניצב לפני בורא העולם, והוא יושב על כיסא רם
ונישא, ומלאך קטן עם זקן לבן משמש לו כמזכיר. פונה אליי ריבון
העולמים ואומר לי: "שמעתי שלכם, בני האדם יש טענות כלפיי. אתה
נבחרת לייצג אתכם. הצג טענותיכם ונישפטה יחד".

אמרתי: "מדוע נטשת אותנו, זה כאלפיים בשנים? מדוע החרשת בקום
עלינו רשעים? איפה היית בפרעות ת"ח ות"ט? מדוע הנחת לערבים
לשחוט אותנו בתרפ"ט? איך אתה מסביר את השואה? ומדוע הנחת
לפלסטינים להכות בנו מאז ועד עתה?"  

המזכיר רשם הכל בפנקסו הקטן. אמר האלוהים: "הביאו לוח וכלים.
נשחק שחמט".
לשמע קולו נחפזו זוג כרובים מהפינה ופרשו בינינו שולחן לבן,
מתקפל. עליו הם הניחו לוח משובץ, עם 64 משבצות, שחורות ולבנות,
כמקובל. המזכיר הניף מטפחת אדומה, ועל הלוח הופיעו 32 כלים, 16
לבנים, 16 שחורים, במקומם הראוי. נטל אלוהים רגלי לבן ורגלי
שחור, אחד בכל יד.
הסתיר הריבון את ידיו מאחורי הגב והחזירם חיש כשהם קפוצים
לאגרופים.
הצבעתי באצבעי המורה הימנית לעבר ידו השמאלית. היד נפתחה,
וממנה הציץ הרגלי השחור.  

"רגלי לה"א ארבע", הכריז הריבון. הרגלי הלבן שליד המלך ניעור
לחיים וצעד שני צעדים לפנים. "רגלי לה"א חמש", מצאתי עצמי
אומר. הרגלי שלי, במקום המקביל, ביצע צעד דומה.  
"רץ לגימ"ל ארבע", הכריז השחקן הלבן. הרץ נע. "רץ לגימ"ל חמש",
השבתי אני.
"מלכה לחי"ת חמש", היתה התשובה. לפתע השתנתה הפרספקטיבה.
מהשחקן המנהל את משחקו של השחור, הפכתי לאביר לבוש שחורים,
יושב על סוס שחור. מימיני היה צריח שחור, ולשמאלי משבצת ריקה.
שמעתי מאן דהוא, שקולו דמה להפליא לקולי, אומר: "פרש לוי"ו
שש".  
"לא!" צעקתי. "עליי להיות בחי"ת שש!"  
הצריח לימיני גיחך. "שתוק ומלא את הפקודה", הוא אמר. הכל
התערפל סביבי, וכעבור רגע מצאתי את עצמי ואת סוסי מרחפים
באוויר, מעל שורת הרגלים שלפנינו. נחתתי בעמדה שזיהיתי כוי"ו
שש.
שוב השתנתה הפרספקטיבה, וחזרתי להיות השחקן המנהל את הכלים.
תחושה נוראה של אובדן מילאה אותי. ידעתי מה עומד לקרות.

"המלכה הלבנה! שלפי את חרבך וקטלי את הרגלי השחור הניצב ב-וי"ו
שבע!" הרעים קולו של האל הכל-יכול. המשחק תם.