אני מתקרב אלייך מאחור
אוצר את נשימותייך
קורא את מחשבתך

את עומדת,
בוהה באוויר,
לא מודעת לעצם קיומי:
כמו רוח
נאלמת
כמו חבר דמיוני,
שבא
והיה
אך לא השאיר סימן,
ונעלם.


את פה לידי
ואני?  בכל מקום:
מאחורייך,
מלפנייך,
מקיף את כל גופך;
את נושמת אותי...?
תנשמי!
קחי שאיפה ארוכה
ממני,
הניחי לי להתגלגל
בירכתי גרונך
בגופך
בליבך
עד שאהיה כולי בתוכך

תחושי אותי
ולו רק לשנייה
קחי שאיפה ארוכה
של אוויר
לנשימה,
של חיים
של אהבה


ואז הרפי;
עזבי את כל שרירייך ואיברייך,
והניחי לי
לחזור
אל הצללים
בתהומות הווייתך.