ספסל קר ורטוב הוא נחלתי
יושב, חושב, מתבונן לתוך ליבי
כל ידידי נעלמו כלא היו
רק הגעגועי לחברתי נשארו

יושב לבדי, הדמעות חונקות
ואין שום כתף עלייה לבכות  
רק עלייה חושב
כל דקה מחדש מתאהב

טיפת גשם ראשון על ראשי נפלה
רוח קרה בלחי נשקה
מתבונן בשתיקה על ירח מלא
קר מנוכר מסתקל חזרה ומתפלא

רק עלייה חושב, היפה מכולן
נשמה של מלאך בגוך של שטן
מעלה בראשי מחשבות של חוטא
כשעיניי נעצמות אותה אני רואה

הרבה שירי אהבה נכתבו
כמו תא סרטני הם השירים התרבו
אך אף שיר בעולם לא יוכל להגיד
מה רק עלייה אני חושב תמיד



שיר זה נכתב לאחת והיחידה אלבינה אהובתי