הם קוראים לי דון קישוט.
כן, ככה הם קוראים לי.
לומר לך את האמת, אין לי בעייה עם זה. למעשה זה דווקא דיי
נחמד.
אז מה אם אני מאמין בדברים מסויימים שהם לא מאמינים? אסור לי?
אני רוצה להמשיך לחלום על כל הדברים הבלתי אפשריים.
אני רוצה לרוץ להיכן שהכביר שבאמיצים לא העז לדרוך.
אני רוצה לתקן את העוול של כל הטועים.
אני רוצה להמשיך לנסות גם כשקשה.
אני רוצה לגעת בכוכב במרומים.
אז כן, תקראי לי תמים, לא מפריע לי.
מעשים גדולים נעשים רק על ידי אנשים תמימים, ואני מקווה שאני
יום אחד אעשה מעשה גדול.
ולמה אני כל כך רוצה לעשות זאת? איני יודע.
אני מרגיש את החובה לעשות את העולם מקום טוב יותר, כדי שאחרים
לא יעברו דברים שאני עברתי.
אין בי תחושת נקם, איני מעוניין לנקום בכל אלו שלא הקלו עימי
מעולם.
אני רק רוצה שלא יעשו זאת לאנשים אחרים.
אני נושא את הכאב הבלתי ניתן לנשיאה.
אני אוהב אהבת אמת טהורה.
ואני אמשיך ללכת אל אותו כוכב במרומים, שמוביל אותי בליל ונותן
לי תקווה, ולמרות שזה רחוק, למרות שזה חסר תקווה בעינייך, אני
אמשיך.
אמשיך להילחם על הצדק, מבלי לנוח וללא הפסקות.
אני אהיה מוכן לצעוד בגיהנום בשביל סיבה נעלה זאת.
אני גם מוכן לצעוד בגיהנום בשבילך. ואינך יודעת זאת. לעולם לא
תדעי את כל הסבל שעברתי בגללך.
עברתי גם הרבה סבל שלא קשור אלייך, אבל יותר כאב לי הסבל
שעברתי למענך, ולעולם לא יהיה לך שמץ של מושג.
אבל יום אחד, כשאני אושיט את ידי ואצליח להגיע אל אותו כוכב,
רק אז אני אוכל לנוח שוב, ולחזור לזרועותייך, כשליבי שקט.
אבל אז אני אהיה זקן, מצולק ועייף, אבל אני אדע שעד לרגע
האחרון לחמתי, בעוז ואון, כדי להגיע אל אותו הכוכב במרומים, בו
הכל טוב.
שם אני ואת נוכל לחיות נטולי דאגות, חיים שקטים, שם היכן שנמצא
הכוכב במרומים.