בכיכר ציון בנו מזמן
מודל שטוח של אמפיתיאטרון. תזמורת
(ממדינות שהזדהותן נשמעת בין בדיקות ביטחון, כלי רכב והמולה
של אמבולנסים)
מנגנת, מזמינה מיפו פינת קינג ג'ורג'
לחגיגה קיצית
(לכבודה נוסף קניון פתוח - הראשון בארץ - שסוגר את סמטאות
המדרחוב ומציג שער מוגן, חיילות, שוטרים).
יש וליצנים וקומדיאנטים מציגים מבחר תמונות - בלי קלעים ומה
שמאחור - למספר אבות וילדיהם על כתפיהם
(האמהות בקניות כחול-לבן, כך כתוב על השערים, כחול כהה
שעליהם אותיות זהב, זהב בלב ולא בין השיניים -
זה היה עם אריק איינשטיין והדודאים, שלישיית גשר הירקון, או
טעיתי, סימן שאתה צעיר ואני כבר לא)
והעוברים-ושבים עוברים וסופגים קצת גלידה מילדי האבות
בעיטות קטנות ודחיסות מגויסת
(פלח השוק, אני שומעת, קטן מיום
למסים, אני שומעת
מה עם התיק)
והאמת - כאן הכול סגור, בתהליך סגירה (  )

ואני תוהה מתי בדיוק היה
היום, והשעה, כאשר בין רגל לכיכר הייתה
מילה של יחפים.