כתופעה יוצאת דופן, ארשה לעצמי להוסיף, שזה בין השירים
האהובים עלי לאחרונה, למרות שנכתב לפני כחודשיים.


הטלוויזיה מדברת
אל חלל האויר
את קול הקריינית
הייתי מגדיר
כ"קצת שביר"
ודמעות שקופות
מתוך עיניים אדומות
זה בטוח לה לא חסר.
אני יושב ושותה כוס כפה
הפלאפון בכיס מצלצל
אוף! אני אוכל!
איזה חבר
מתקשר
הייתי עונה
אבל אני לעבודה מאחר
זה בטח רק לשאול
אם לא נפצעתי בפיגוע
כבר נפצעתי פעמיים
זה אצלי דבר קבוע
אפשר לחשוב - פיגוע
מי יודע איזה אירוע.
ממש מצטער
הייתי נדהם
אבל זוכרים - אני מאחר
וחוץ מזה
אני לא מטומטם
מחר יהיה עוד פיגוע
ואז אהיה בשוק
אל תסתכלו עלי ככה
אין נגד זה חוק
מצטער - אין לי זמן
אני צריך לנסוע רחוק
מה אתם חושבים,
שזה כאן?
זה בכלל בירושלים
אני נוסע באוטובוס מספר 200
אז קבענו -
מחר אבכה כמו גבר
אם לא אהיה כבר בקבר.

---------------------------

הטלוויזיה מדברת
אל חלל האוויר
את קול הקריין
לא הייתי מגדיר
ואת תוכנית החדשות -
כשעמום אדיר.