אור גת / מאיה בוכה |
אני לא רואה אותך,
אבל יודעת.
כמו אמא צעירה, אני
רוצה לרוץ לילדה שנפלה
לנחם אותך, לחבק,
לומר שלא נורא
ולנשק את הפצע.
מסתבר ש
לא ניתן לנשק לב,
ואנחנו כבר לא ילדות.
את הרי תרימי ראש,
תנגבי את הדמעות בשרוול,
תגידי שלא נורא, שיעבור,
שאולי אני יכולה
להושיט לך טישו?
אז אני יושבת כאן
חושבת עלייך בוכה, יודעת
שתחזרי ותגידי
שהוא נמצא בכל מקום
בתודעה שלך,
בתת מודע שלך,
רק לא לידך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|