יש לי עבודה קצת מוזרה. אני עובד בגהנום. כעקרון אני מפעיל את
המשרפות בשביל האלה שעשו את השואה. אתם יודעים כל מי שמגיע
לגהנום צריך לקבל מהתרופה של עצמו. ולהם יש לנו מחנה מיוחד
יש לנו גם תא מיוחד בשביל היטלר, המניאק הזה, אחרי הכל, כשהוא
התאבד, הוא גם הרג את הכלב שלו! אתם קולטים? בתא שלו תמיד יש
ריח של כרוב כבוש, ויש כלב ענקי שמתעלל בו, אבל באמת שזה לא
מספיק, הוא כל הזמן יושב, מחייך, וממלמל לעצמו "העיקר שאני
ניצחתי"
באמת שאין לי בעיה אם זה שהוא הרג את הכלב או התאבד גם. הבעיה
זה שבגלל שאני אחראי שם שמו אותי אחראי על לנקות את החרא של
הכלב. בהתחלה נתנו להיטלר לעשות את זה אבל הוא לא הסכים.
הצמידו לו שרשראות וכאלה לגוף אבל הוא רק נהנה. תמיד ידעתי
שהוא סוטה ההיטלר הזה. בגללו אני צריך לנקות חרא.
כבר שנים שאני מתכנן דרך שתעלה אותי בסולם הדרגות, יש לי רעיון
לסטארט אפ שיראה לו ולכול הסוטים כמוהו וילמד אותם עונש.
אבל אין לי שום דרך להעביר את הרעיון הזה הלאה, אין אף אחד
שיקשיב.
ככה זה בגהנום. יש לנו את השטן, כמה שדים ואת העובדי ניקיון.
אנחנו לא באמת מתים. אבל אף אחד אחר לא רוצה להעסיק אותנו.
אנחנו מאלה שעשו מין עסקה עם השטן. מכרנו לו את הנשמה ועכשיו
אנחנו משלמים את המחיר. אני מכרתי לו את הנשמה בשביל חברים
וחיי נצח. זה בסך הכל מה שרציתי. תמיד הייתי בודד. השטן נתן לי
את מה שרציתי ואחרי 50 שנה הביא אותי לכאן לעבוד - עד שאני
אמות. שזה כמובן אף פעם. לאחרים היו עסקות אחרות. כל האחד
ושטויות שלו.
תראו אותו למשל, הבחור שם עם המטאטא שממלמל לעצמו... הוא תמיד
חלם להיות מלכת אנגליה, דפקט שכמותו, נפש אבודה. בדיחה קטנה
ומטומטמת יכולה לשנות לבנאדם את החיים, אם מי ששומע אותה הוא
אדון האופל וכל שאר השיט הזה.
שם אותו בתור אחת מהאליזבתים. זאת שנראתה גברית וערפה לכולם את
הראשים - זה הוא. אמרו לי פעם שהדבר היחיד שהוא באמת רצה לעשות
זה לערוף ראשים כי זה מגניב. האמת גם אני חושב שזה מגניב. אבל
מסכן תקעו אותו עם כל הקורבנות שלו ועכשיו הוא צריך לרדוף
אחריהם. לחבר כל ראש לגוף. הם נופלים הרבה. לפחות ככה סיפרו.
מאז שהגעתי לפה הוא לא בדיוק מדבר הרבה. באמת מסכן.
ברגעי שפיות היחידים שאני תופס אותו הוא מספר לי איך הוא אהב
להיות מרכז העולם, לצחוק,לבדר, זה היה בדם שלו. עד שפליטת פה
קטנה הפכה אותו לבעל דם כחול.
אבל אל תראו את העסק הזה ככה , יש פה גם אנשים שעדיין נורמלים,
שעדיין לא קלטו שהם פה עד שהנצח ימות.
אלברטו, הוא תמיד רדף אחרי מכוניות, ותמיד החביא לעצמו אבנים,
אבל בעיקר שכב עם הרגליים למעלה וגירד את הגב של עצמו עם שטיח,
הוא עדיין מכשכש בזנב כשהוא רואה מישהו מגיע.
הוא רצה חיי כלב. מסכן... לא ידע מה מחכה לו. קיבל חיי כלב
עזוב. אבל כעקרון הוא שמח וזה מה שחשוב. חוץ מזה שמשלמים
לכולנו. ואנחנו גם הולכים הביתה כל יום. כמו עבודה רגילה רק
שאסור לנו לספר לאף אחד. לא שבאמת למישהו פה יש למי לספר.
לפעמים כל החברה (אני ועוד איזה אחת עם שמונה שדיים שרצתה שכל
הבנים יאהבו אותה) הולכים לשבת באיזה בית קפה ולדבר קצת. אבל
לא הרבה, כי משלמים לנו מינימום.
אנחנו תמיד מנסים לחשוב על דרך לברוח מהעבודה, לחזור לשפיות,
תמיד כשאנחנו סוף סוף מצליחים לחשוב על רעיון נורמלי קופץ
עלינו איזה שדון מסריח וצהוב ( הצהובים תמיד מסריחים) ואומר
לנו שזה לא יעבוד כי תמיד שומעים אותנו. יש להם מכשירי ציטוט
לבני זונות. גהנום זה השב"כ. תמיד יודע איפה אתה נמצא. לפעמים
זה קצת מפחיד. אבל אחרי נצח מתרגלים לזה.
אבל הציטוט זה כלום, הקטע שבאמת מפחיד זה כששולחים אותנו לרגל
בעזה, לאסוף מידע מודיעיני, ולפזר שם את הזבל מהגיהנום.
במיוחד את החרא של הכלב של היטלר שאני אוסף. כל הכפילים של
סדאם שמתחבאים בארץ באים להריח את זה. גם הם ביקשו משאלה משטן
ועד היום יש להם מין רדאר מוזר לחרא.
ככה תופסים אותם, וזה מדהים כמה כאלו יש, אני חושב שעל כל בן
אדם בעולם יש שני כפילי סדאם,
האמת זה פשוט כל האנשים האלה שביקשו להיות סאדם. היו כל כך
הרבה שפשוט עשו כפילים. זה קצת מסריח כי הם לא מחליטים כלום או
שולטים על העולם. הם גם נמשכים לחרא (כמו שאמרתי מקודם) אבל
ככה זה עם גהנום. לפחות לא מכריחים אותם לנקות פה.
אני תמיד מנסה לרמוז להם להזהר מהשטן, סך הכל הם האחים שלי
וקשה לראות את בני העם שלך מובלים אל תוך, ובכן, ערמת קקי. ככה
זה שאתה עיראקי. אין לך חברים, אתה תמיד עצבני ובסוף אתה תמיד
מסיים מנקה ערמת חרא באיזה חור שקוראים לו גנהום. אני אומר
לכם. זאת אפליה של שחורים.
בכלל, מי השמוק שחשב שאמריקאים לא יעלו עלינו אם נקרא לכור
האטומי שלנו "גהנום"? במילא אין לנו מושג מה הופך פצצה לפצצת
אטום. זה לא כאילו הם עלו עלינו ממש. רק סאות'פארק מתחילים
לנג'ס עם זה קצת. אבל חוץ מזה הכל בסדר.
עוד יום רגיל בגהנום.
אמרתי לכם שהכל פה מלא במשמעויות פוליטיות.


נכתב עם רוני ירושלמי
http://stage.co.il/Authors/RonnieYerushalmi