היא רקדה שם
היא
הילדה שלי רקדה שם
לבד
כאילו לא אכפת לה מאף אחד
שאלתי אותה והיא אמרה שהיא לא שמה על אף אחד ושבא לה לרקוד כאן
ועכשיו
ושיילכו כולם לעזאזל
בא לה לרקוד לילדה שלי
בליבי הערצתי אותה באותו הרגע מאוד.

-את משהו מיוחד את יודעת?
-תודה לך ילד...

את לא יודעת כמה את מיוחדת, ילדה שלי.

אחר כך הלכנו לצד,
לנדנדות
תמיד אהבתי נדנדות, זה מקום טוב להוציא מרץ ועצבים ולשכוח מהכל
ולהרגיש את העליות והירידות המהירות שעושות לך מין משהו בלב
ובמוח
אז נד-נד
נד-נד
רד עלה עלה ורד

למעלה...
טוב שיש עוד כמה אנשים שבאמת מבינים אותך
למטה...
בעולם של צבועים ומגעילים ואדישים
למעלה...
זה כל מה שאני צריך; רק קצת קצת אנשים שאפשר לדבר איתם בקלות
על הכל
למטה...
אז למה כל כך קשה למצוא אותם?? למה?

והנדנדה לאט לאט מאיטה
ואני נשאר








למטה