בפעם הראשונה כשניגשתי, נכשלתי.
חיכיתי לרגע הזה מלא זמן ובאותו יום הייתי מתוח מאוד ועצבני.
וזה התחיל דווקא די בסדר. הכל הלך טוב עד שפתאום נכנס בי טיפה
עודף בטחון עצמי, ואז נרתעתי.
ואז בכלל נעשה נזק.
אחר כך אמרו לי שלא נורא, שלא בטוח שנכשלתי, שיש עוד סיכוי.
שאולי... שלא בטוח שהלך פארש.
אבל אז הוא התקשר אלי ואמר שהייתי ממש ממש קרוב, אבל- לא.

בקרוב אני ניגש בפעם השנייה.
לקח לי מלא זמן להתגבר על הפאשלה הראשונה שהיתה לי.
בימים הראשונים הייתי אפילו בוכה לפעמים בלילה על ההחמצה.
וניסיתי לשכוח מזה בכלל.
עד שהבנתי שרחמים עצמיים לא יעזרו לי, ושהגיע זמן לנסות שוב
אז עכשיו אני לחוץ ומתוח יותר מתמיד.
אז תאחלו לי הצלחה,
ונקווה שייצא מזה משהו.