רגע אחרון של כנות, זה כל מה שאני מבקש ממך. עכשיו, אחרי שהכל
נגמר, אחרי שרק שאריות של זיכרון תלויות בריק, אני מבקש ממך
רגע, רק רגע, של כנות. עוד רגע, והרגע כבר יחלוף לנצח, כמו כל
רגע, ויעבור לעולם ה'רגעים שאחרי', שחלקם פוספסו בטיפשות וחלקם
נוצלו עד תומם, אך רובם מרחפים שם, סתם.
רגע אחרון של כנות, בלי מבטים מצועפים, אפורים או וורודים, עם
עיניים צלולות. רגע אחרון של יושר. יש לי כל כך הרבה מה לומר
לך, שנדמה כאילו הרגע לא יספיק, אבל כל מה שצריך זה רגע אחד
נכון, מתוזמן היטב. בלי שמות עצם מנותקים, בלי תארים מפגרים,
בלי כינויים שאין מאחוריהם כלום. בלי מילים ריקות ממשמעות, בלי
התחמקויות מעצבנות, בלי הבטחות חסרות תוכן. בלי להצטער סתם.
שוב בוקר, ושוב אני לא נרדם, ושוב תמונות עוברות בזיכרון,
תמונות צבעוניות וגם בשחור לבן. רק רגע, רגע אחד, לפני שתלכי,
רגע אחרון של כנות אמיתית. אני רוצה להתנצל על כל מה שעשיתי
לך, אם אי פעם הושפעת מזה בכלל. ואני רוצה לצעוק לך שתהיי
מאושרת הכי שאפשר, ולקוות שיכאב לך כמו שכואב לי. לומר לך שאני
חושב עלייך עדיין, שאני לא מצליח להתרכז בכלום, ואני רוצה
שתאמרי לי שגם את, עדיין חושבת עליי. שתאמרי לי מה חשבת עליי
אז, איפה טעיתי, למה אני לא טוב מספיק, למה הוא עדיף. אני רוצה
רגע אחרון של כנות, כנות בין חברים שחלקו סוד, שבילו זמן,
שצחקו, חברים שלא ייפגשו יותר. אני רוצה רגע אחרון של כנות
ממך, ורגע אחרון של כנות ממני, למרות שאני לא יודע אם אני בכלל
מסוגל להיות כן.
אני רוצה רגע אחרון של כנות, ואז, אולי אני אוכל לישון. אבל
בכנות. |