בן שפירא / זכרונות |
ושוב אני מתייק את התמונות לזכרונות
שומר את המילים בתוך תאים בתוך המוח
שומר את התזוזות בתור גלים אבל בלי כוח
וכמו הים, כך לאיטם, הם נעים לאט לאט
עד שמגיעים לחוף
ואז אני נרדם
וחולם על הזכרונות מהיום הקודם
ומדמיין מה שרוצה שיקרה ביום שאחרי
ובסוף אני בוכה
אני בוכה יותר מדי
כי אני לא שוכח את התמונות
לא שוכח את המילים
הזכרונות תמיד נשארים
טובים וגם רעים
ויש לי יותר מדי רעים
יותר מדי רעים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|