הוא יושב מולה על הכיסא הגדול, כמעט טובע בתוכו, מעביר את העט
מיד ליד.
"אני שמחה שבאת", היא אומרת לו.
גלית סוקרת את פניו של אסף, האקס שלה.

לפני כמה שבועות הם נפגשו לאחר זמן רב שלא התראו, אחרי זמן רב
שלא שכבו ביחד.
אז, כשהם שכבו, היא הייתה לחוצה, והוא לא עזר לה במיוחד. הוא
היה חרמן מאוד, וכהרגלו, רצה לגשת לעיקר- אז היא הפסיקה באמצע
והתלבשה ובכתה שהוא לא מבין אותה.
אסף אמר לה שהיא לא אוהבת בכלל סקס, ובשביל מה היא שכבה איתו
בכלל, ואולי היא גם לא נמשכת אליו. כל מילה שלו דקרה בלבה כחץ
טבול ברעל, ומשום מה, היא גמרה אומר בלבה להוכיח לו שזה לא
נכון.

כעת כבר שעת ערב מאוחרת, והיא מתכננת להראות לו כמה שהיא יכולה
להיות חרמנית, והיא מחליטה להעניק לו את הסקס הכי טוב שהיה לו
אי פעם, ואולי גם להוכיח  לעצמה שהיא מסוגלת לשכב איתו בלי
רגשות.

הוא יושב שם ומביט בה, סוקר את גופה, כמו פעם.
היא מדברת איתו, והוא לא ממש מקשיב לה, כמו פעם.
"אתה יודע, אני כותבת סיפורים ארוטיים", היא  אומרת בחיוך.
"את?", הוא צוחק. הוא זוכר שעד לפני שנה וחצי, כשהם עוד היו
ביחד, הוא פתח אותה פעם ראשונה. הוא זוכר את גלית מתפשטת מולו,
רוקדת לו כמו שהוא אוהב, נאיבית שכזאת...
הוא התגעגע לגניחות שלה, לנשיקות שלה, למציצות שלה...
היא מתרוממת ממקומה, ומוציאה מהתיק שני סיפורים ארוטיים שהיא
כתבה לאחרונה. אחד מהם היא כתבה עליו, והיא רצתה לבחון את
פניו, אם הוא זוכר...

הוא קרא את הסיפורים, וככל שעיניו רצו על השורות, הבעות פניו
הפכו לנדהמות יותר ויותר. הוא לא הכיר את גלית ככזו, והסיפורים
חרמנו אותו אפילו יותר ממה שהוא התחרמן כשראה אותה מתכופפת,
והחוטיני האדום שלה הציץ מהג'ינס נמוך-הגזרה.
"מה אתה חושב?", היא שואלת.
"מחרמן...", הוא מחייך חיוך נוסטלגי, "אני זוכר את זה...".
היא מחייכת חיוך, היא מרוצה מעצמה. היא תכננה את זה כך שהם
יבואו למשרדה הרבה אחרי שעות העבודה.
הלילה, זה הלילה. היא תוכיח לו כמה שהיא יכולה להיות סקסית,
ואז תוכיח לעצמה שהיא מסוגלת לשכב איתו בלי רגשות לא לפני ולא
אחרי, ואז לא להתייחס אליו. בדיוק כמו שהוא עושה לה.
"אתה רוצה לשתות משהו? חם? קר? לאכול?" היא שואלת ועומדת
מולו.
"לא, לא, לא.."
"יש משהו שאתה כן רוצה?", היא שואלת.
"אותך...", הוא אומר ומושך אותה אליו, מושיב אותה על ברכיו.
שפתיו נסגרות על שפתיה, ולשונו תרה אחריי טעמים בפיה.
למרות שהיא ניסתה לשכוח את נשיקותיו, זיכרונן חוזרים אליה
במלוא העוצמה, רטט חולף בבטנה מהתרגשות לבאות.
היא קמה ומכבה את האור ואז מתיישבת עליו. אסף מנשק אותה נשיקות
עמוקות, חודרניות, תובעניות. תוך כדי הנשיקות, הוא מרים את
חולצתה ואז את חזייתה, ואז תולש אותם מגופה ברעב בלתי נשלט.
הוא יורד עם פיו על צווארה, והיא מתמכרת למגע לשונו על עורה.
הוא מלקק את שדיה, מוחץ אותם  לתוך ידיו ומוצץ את הפטמות. היא
מביטה בו מוקסמת מההתלהבות שהוא מגלה כלפי גופה, אף שראה אותה
עירומה בעבר פעמים רבות.
הוא מרים אותה מעליו, והיא יושבת על הכסא. הוא עומד מולה
ואיברו הקשה והזקור מתנפנף מולה.
"תרדי לי...", הוא מבקש וכמעט מתחנן.
הוא עוצם את עיניו, מתמכר לפיה התובעני שמכסה את הזין שלו
ברוק, בנשיקות ובלשון שובבה שמטיילת לאורכו ולרוחבו. הוא מרגיש
את הריגוש עובר בו כאילו מאות נמלים קטנטנות מטיילות תחת עורו
ועוקצות אותו, מדגדגות אותו. היא מוצצת לו בהתלהבות, נהנית
לגרום לו עונג, לשמוע אותו נאנח, מחייך כאילו הוא שרוי בעולם
משל עצמו, ותוך כדי שהיא חשה בטעמו, בחומו, היא אוחזת בפלחי
ישבנו, חופנת אותם, ומוחצת אותם בחוזקה כפי שהוא עושה
לשדיה.הוא עוצר ומושיב אותה על השולחן של הבוס שלה.
הוא פותח את רוכסן מכנסיה, ומסיר את החוטיני האדום שלה.
היא לבשה אותו כי הוא אמר שאדום נורא מגרה אותו.

היא שולפת קונדום מהתיק שלה, ומגישה לו אותו כאילו נתנה לו
מתנה יקרה.
"לא...", הוא אומר, "אני רוצה להרגיש אותך כמו שאת..."
"לא", היא מסרבת.
"מה אכפת לך? אני נקי, ואת נקייה...", הוא מנסה לשכנע אותה
ומעביר אצבע על כתפיה החשופות. "אני אגמור בחוץ...", הוא
מבטיח.
"אתה לא יודע עם מי הייתי, ואני לא יודעת עם מי אתה היית,
ולכמה בחורות אמרת את זה. וחוץ מזה, לא בא לי להיכנס להריון".
הוא מת רחק ממנה מעט, ופותח את העטיפה.
"את בחורה חכמה", הוא ממלמל ומלביש את הקונדום על איברו
הזקור.
היא מתנשקת איתו, ביד אחת אוחזת באיברו העטוף בקונדום משומן,
עורגת אליו, משתוקקת לחוש באיברו ננעץ בתוכה בכוחניות כפי שאהב
לעשות. ידה השנייה מלטפת את ישבנו, שורטת את עורו.
הוא משכיב אותה על השולחן, מעביר לשון לחה על פניה, צווארה,
שדיה, בטנה. נהנה לחוש את פטמותיה מזדקרות ומתקשות למגעו.
הוא מעביר אצבע בין רגליה, מחדיר אותה בחוזקה ומרגיש כמה שהיא
רטובה בשבילו, כמה היא רוצה אותו.
עיניה עצומות והוא מפסק את רגליה, רוצה כל כך לחוש אותה עוטפת
אותו.
הוא חודר לתוכה בעדינות ואז ננעץ בה בחוזקה, נועץ את ציפורניו
במותניה, יונק לקרבו את ריחה המעורר, יונק לתוך פיו את הפטמה
שלה, נושך אותה, מושך אותה בכל פעם חזק יותר על- פי צעקותיה
המתגברות.
הוא מפסיק, ושדיה אדומים ועליהם סימני אצבעותיו ושיניו.

היא קמה, נעולה עדיין במגפיה ודוחפת אותו על הכסא.
הוא יושב, מביט בה מלמטה, יורדת עליו ופיתחה כבר מספיק רחב
בשביל לרדת על איברו בחוזקה.
הוא אוחז בישבנה, ודוחף אותו אליה. היא מנשקת אותו שוב ושוב,
מלקקת את אוזנו, חופנת את ראשו בידיה, ואז אוחזת במסעד הכסא
כדי להשיג תנופה ולקבל חדירות עמוקות יותר.
אסף כנראה החליט שהוא רוצה להספיק איתה בשעות ספורות מה שלא
הספיק איתה במשך זמן רב. והוא כל כך חם עליה שהוא רוצה למשוך
את הערב הזה לנצח, ככה כמו שהוא בתוכה.

הוא מסובב אותה ומשעין אותה על השולחן, מכופף את גווה ומלטף את
ישבנה הבולט, זה שקודם לכן התנועע במרץ לקראתו.
"את רוצה אותי ככה?", הוא לוחש, מפסק את רגליה, ששדיה נמחצים
כנגד משטח העץ הקר.
"כן...", היא לוחשת לו, והוא חודר אליה בעוצמה, מזיין אותה כפי
שמעולם לא זיין, משתכר מהסימפוניות שהיא משמיעה לו, צועקת,
נהנית, מהדקת את שריריה הפנימיים סביב איברו, מהדקת אותו
לתוכה. הוא אוחז במותניה המעוגלות, ואשכיו מכים בישבנה בסערה
שהתחוללה ביניהם. היא מרימה את ידו אל חזה, והוא צובט אותם,
משתמש בהם לאחיזה חזקה יותר בה.
שוב הוא יוצא מתוכה.

" תשכב על השטיח!", היא מצווה. הפעם היא שוב  רוצה להיות
השולטת.
הוא צוחק, מתפלא על איך שהיא לפתע נגלית אליו.
הוא שוכב, נזהר בראשו שלא יתנגש בכסא.
היא יושבת מעל אגנו שבוער כאש, ומפשקת את שפתיה באצבעותיה כדי
להקל על החדירה.
היא עוצמת את עיניה, ומרגישה איך שאיברו נכנס אט-אט לתוכה,
מציף אותה, ממלא אותה.
היא מתחילה להניע את אגנה, בכל פעם חזק יותר, מקרבת את אגנה
קדימה להשגת חדירה עמוקה. שניהם מתנשפים ביחד.
"אני אוהב את זה פרוע...", קולו נאנק כשאגנה החל לחבוט בו. היא
רכנה לעברו, שפתיה עוטפות ברכות את שפתיו, שדיה מדגדגים את
חזהו, תלתלי- בטנו מדגדגים את בטנה. היא אוספת את ידיו מעל
ראשו, כולאת אותו בין ידיה, בין גופה, כשלפתע הוא מתרומם והופך
אותה על השטיח.

"עכשיו, תורי. זה לא פייר...", הוא אומר, ושוב מפסק את רגליה
לרווחה.
לבה פועם במרץ, נשיפותיה קצרות, ודמה לוהט, מפעפע בתוכה,
מעקצץ בתוכה, והלמותיו  מאיימים לפוצץ את רקותיה.
היא גונחת, שומעת את גניחותיו החלושות ברקע, חודר לתוכה
נמרצות, והיא כבר חושבת שזה לעולם לא ייגמר. מאיפה יש לו את
הכוח הזה?, היא חושבת.
"אתה לא נהנה?", היא שואלת.
"מאוד נהנה, למה?", קולו נשבר מנשיפותיו.
"כי אתה לא גומר...", היא אומרת.
"דווקא בגלל שאני נהנה, אני מחזיק בכוונה. אל תשאלי אותי איך
אני מצליח איתך", הוא אומר.
"למה, את רוצה שאני אגמור כבר?", נשימותיו החמות ליטפו את
עורה.
"כן...", היא נאנחת ופולטת עוד צעקת הנאה.
להפתעתה המרובה, היא חושבת על האקס שלה שאיתו היה לה סקס משגע,
אבל לא כזה. הוא היה יותר מפנק, יותר מענג, מקדיש יותר זמן
למשחק המקדים, להנאה שלה...
ובכל זאת, לא היה בו את הפראות הזאת, את המיניות המתפרצת הזאת,
את הלהט בעיניים, בגוף... את החדירות החזקות האלה שקרעו את
גופה, והרעידו את עולמה...
אסף גונח יותר חזק, ואז גומר תוך שהוא שומע אותה זועקת:
"אלוהים... איך אתה מזיין אותי!!!".
הוא מחייך אליה, מלטף את שיערה ואז יוצא ממנה בפתאומיות. הזין
שלו מחליק ממנה בקלות, והוא מוריד את הקונדום. בית החזה שלו
עולה ויורד במהירות כמו שלה.
היא שכובה על השטיח, בלי יכולת או רצון לזוז פרושת איברים.
היא חושבת על הכל, ולא חושבת על כלום.
ובעוד האירועים האחרונים רצים בראשה, שרירי נרתיקה עדיין חשים
באיברו בתוכה, עורה עדיין חם ונוטף זיעה, טביעות רוקו עדיין
עליה, שרירי ירכיה הפנימיים רועדים, והוא מתלבש והיא חושבת לאן
הוא ממהר כל כך. ומה היא תעשה עכשיו. והאם באמת לא חשה כלום
כלפיו? האם זה באמת היה רק סקס? ואולי בכל זאת כדאי לא להתנתק
ממנו, אלא להפוך ליזיזים?
היא מתיישבת באיטיות, ראשה עדיין סחרחר, כאילו תופים הולמים בו
במלוא העוצמה.
"קחי", הוא מושיט לה את התחתונים שנעלמו בין הר של תיקים על
השולחן.
הוא מביט בה מתלבשת, סוקר את גופה וחש כי לא ישבע ממנו לעולם.

הוא יוצא מהמשרד  בעוד היא מחפשת אחר המפתח.
הם ניגשים למעלית, קבורים בשתיקתם.
"מאוד נהניתי", הוא מחייך אליה, "זה היה מאוד מחרמן לעשות את
זה ככה במשרד שלך...".
היא צוחקת. "כן, הא?".
"את יודעת, אני חושב שאת צריכה לכתוב סיפור על מה שקרה עכשיו"
"אתה חושב שזה שווה כתיבה?", היא שואלת.
"אני בטוח...".
הם פוסעים החוצה, והיא כבר מסגננת את הסיפור במוחה, מריצה את
כל מה שקרה בדמיונה.
"אתה רואה? עכשיו אתה לא יכול להגיד שאני לא אוהבת סקס...",
היא מחייכת אל נקודה בחושך.
"כן... רגע, עשית את זה רק כדי להוכיח לי, או בגלל שרצית?",
נופל לו האסימון.
הוא בוהה בחלל הריק, על פנסי רחוב. הוא מסובב אותה אליו ומביט
בעיניה.
"גם וגם", היא עונה.
"אין גם וגם. או שככה, או שככה", הוא אומר.
"גם וגם", היא סותמת, ולא מפרשת.
"טוב, אז... לילה טוב", הוא נושק לה על הלחי, ואצבע עלומה
צובטת על לבה.
"לילה טוב", היא אומרת ומתרחקת לכיוון תחנת האוטובוס.
"גלית!", הוא צועק לפתע.  
היא מסתובבת והוא מפריח לעברה נשיקה באוויר. היא צוחקת, ורק
חולפת בראשה המחשבה: האם היא תעמוד במבחן שהציבה לעצמה, או
שתישבר כמו תמיד...