"רגע, אז מה אמרת?".
"מה אני אמרתי?".
"כן, כן, מה כרגע אמרת?".
"זה באמת חשוב?".
"בטח שזה חשוב! כל מה שאת אומרת זה חשוב.".
"למה?".
"כי בתור הבנאדם שאמור להיות הכי קרוב אלי, אני צריך לבדוק
אותך רק קצת פחות מכמה שאני בודק את עצמי.".
"רגע, אז זה אומר שכל דבר שאני אומרת נבחן על ידיך?".
"כן, זה מפריע לך?".
"בטח! אני לא רוצה לחשוב כל פעם שאני אומרת משהו!".
"את לא צריכה לחשוב לפני שאת אומרת משהו, תתנהגי טבעי, אם זה
לא יהיה טבעי אני קרוב לוודאי אעלה על זה וזה יהיה יותר גרוע
מבחינתי.".
"זה מה שמשנה לך? שכשאני מתנהגת בצורה טבעית, אני לא אומרת
שטויות?".
"גם, אבל גם מה שאת עושה.".
"ומה, גם כשאני שיכורה מעבר לכל ביקורת?".
"זה בדיוק הזמן. הרי שאם את מגיעה למצבים שאת לא יכולה לשלוט
על עצמך זה כבר שטות.".
"אבל שכרות זה באמת יוצא דופן!".
"שכרות זה המבחן האמיתי, האם את מסוגלת לשלוט על עצמך גם אחרי
שש הקפצות ולא לקפוץ על כל בחור (בערך), וגם לא עלי, להשאר
רגועה.".
"אז כל זמן שאני איתך אני צריכה להזהר? כמו שמלמדים אותך כשאתה
קטן להזהר מאלוהים?".
"יותר גרוע, אני לא אלוהים והדברים האלה צריכים להיות טבועים
בך, כי אם לא או שאני אפרד ממך או שאת תשתגעי ותפרדי ממני.".
"תראה לאיפה הגענו רק מאיזה משפט דבילי שלא הייתי צריכה
להגיד.".
"ככה אתה לומד להכיר אחד את השני בלי שטויות".
"בלי שטויות?".
"רק אמת.".