שמש הייתה נערה צנועה משכונת פרברים בלוס-אנג'לס, תמיד הייתה
שקטה ורגועה. גם כאשר פרחחים היו צוחקים על צבעה כאשר הייתה
מתהלכת ברחובות, כשחזרה מהתיכון, ידעה לשלוט בעצמה ולא להגיב
או להראות שהיא נעלבה, אף על פי שזה תמיד שבר אותה מחדש.
ביום קסום אחד, חורפי משהו, הגיע תלמיד חדש לכיתה - ירח שמו.
ירח לא היה צנוע, הוא גם לא היה משכונת פרברים, ובטח שלא היה
שקט. החל מהיום הראשון שהגיע, "דאג" ליצור מהומות במסדרונות
התיכון ולהפר את הסדר שתמיד הורגש בהם.
הוא הסתבך בקטטות ומריבות ללא סוף.
תמיד היה נתון להשפעת הלחץ החברתי של השאר והקניט את
הצבעוניים, ללא סיבה, מבלי שאפילו עשו לו שום דבר.
בשלב מסויים, שמש הבחינה בכך שהוא לא עצמו, היא החליטה לקחת
אותו על עצמה כפרוייקט.
כשיום הלימודים הסתיים, היא עקבה אחריו עד ביתו.
משהו לא הסתדר לה, הוא היה כל-כך רגוע ושליו בדרכו הבייתה אך
כשהתהלך מולו צבעוני הוא התנהג באדישות מוגזמת.
מה גם שהוא התברר כאדם שעושר לא חסר בחובו.
היא החלה לחשוב שמשהו בקשר אליו בהחלט לא בסדר וראוי בדיקה
מקיפה.
שמש ניסתה לגלות דברים על עברו דרך מקורות שונים ומשונים אך
ללא הועיל,בכל פעם שהייתה מצליחה לגלות פרט קטן כלשהו הייתה
נתקעת והגישה הייתה נחסמת בפניה. כנראה שהוא היה מספיק חשוב
שלא יוכלו לגלות דבר עליו. אדם אפלולי שכזה שמופיע רק מתי שנוח
לו.
כעבור זמן מה, לשמש נמאס מהחיפושים שלא עבדו בעין יפה.
היא החליטה שיהיה מה שיהיה, היום היא הולכת ומדברת איתו אחרי
הלימודים. כמובן שהרבה חששות היו בליבה, אך היא הבטיחה לעצמה
שהיא אינה יכולה להתחמק מזה עוד.
וכן, הגיעה השעה בה נגמר יום הלימודים הארוך.
שמש עקבה אחרי ירח, ובחצי הדרך האיצה אל עברו.
לפתע, בעודו מתהלך לו בקור-רוח, שמע ירח קולות ריצה מאחוריו.
הוא סיבב את מבטו, ולפני שהספיק להסתכל היא כבר הופיעה מולו.
שניהם נעצרו, והביטו אחד בשני למשך כמה שניות, מבלי להוציא
מילה.
כעבור דקה בערך הם פצחו בשיחה.
"נו."
"נו, מה?"
"נו. תדבר."
"מה גורם לך לך לחשוב שאת שווה את זה אפילו?"
"מה שגורם לך לחשוב שאתה לא."
"אוי תעשי לי טובה."
"בכל אופן, למה אתה מתנהג ככה?"
"איך?"
"מזייף הכל...."
"אני? מזייף? תפסיקי לעשות מעצמך צחוק, את רק משפילה את
עצמך."
"הא, כמה צפוי, למה שלא תפסיק וזהו אוקיי?"
"טוב לעניין, אתה מוכרח להפסיק עם ההתנהגות הזאת שלך.. בייחוד
שזה לא אתה."
"על מה את מדברת?"
"עליך, כמובן."
"מתנהג כאחד מהם, מקניט אותנו, כשאין לך בכלל סיבה."
"למה אתה עושה את זה?"
"אתה חושב שזה מה שיוביל אותך לפסגה?"
"להיות פופולרי? ומקובל?"
"אנ.."
"שתוק.! ותקשיב עד הסוף."
לא אאריך במילים, אתם יכולים לתאר לעצמכם מה נאמר ביניהם
בהמשך...
כמובן שבאופן טבעי הם החלו להרגיש משהו אחד כלפי השני.
ירח הרגיש ששמש משלימה אותו בכל מובן.
היא כמו האמא שאבדה לו, האחות שאין לו, והחברה שהיה רוצה שתהיה
לו. יש בה את כל התכונות שהוא מתאמץ כל-כך להסתיר.
והוא, כמו הבחור שתמיד חפשה, ויש בו את כל התכונות, של ציפור,
כפי שהייתה רוצה להיות בארצה.
כעבור כמה שבועות שהם התחברו ביניהם, בעודם חוזרים הבייתה, ירח
התנצל על כל מה שעשה לה ולחבריה. שמש הסתכלה עליו במבט תוהה
ומבולבל, רצתה להודות לו במילים, אך מבטה היה מספיק עבורו.
הם המשיכו את דרכם עד לפינה בו הם תמיד היו נפרדם, בדממה
מוחלטת. כשהגיעו לפינה, נשקה שמש את ירח בספונטניות מוחלטת.
ירח נשק לה חזרה.
שנים עברו, שקיעה וזריחה נולדו.
ומאז....
חיו ארבעתם באושר ועושר,
עד עצם היום הזה. |