הדלק את המשואה חייל צעיר , הדלק ובמהרה ידלק בו ליבך.
אתה רצית לעשות רק טוב - אך הם סילפו את דבריך
לו היית יודע שהם לא חכמים כל כך , היית עושה זאת אחרת
רצית לעשות רק טוב - ונפגעת.

לפני הגיוס - רק קרבי אמרו לך ,
תרומה למדינה זה דבר חשוב.
התנדבת , ליבך מלא הערצה - מלא רצון לתרום.
ומאז - התאכזבת.

לא הוכרה תרומתך , לא עשית נפלאות , וחייל בודד אתה בכל
המלחמות.
הם ידעו יותר ממך , לא שאלו אותך ורק אמרו לך מה לעשות.
הם חכמים יותר אמרת לנפשך , הם מנוסים יותר - הם יודעים יותר
טוב.
ומי אני שאעיז ואומר?

נשארת קטן , נשארת זעיר , ללא מחשבה עצמאית ללא רגש, ללא תום.
וכשהשתחררת - אכן הכינו אותך לעולם האמיתי - לעולם בו לא צריך
לתרום.

אז הדלק את המשואה חייל צעיר - ובמהרה תישרף בך הנשמה,
כמו גפרור זעיר המדליק אור גדול בתוך החשכה.
ואולם לא יארך הזמן ותשרף כולך ואז תשאל מתוך עצבות גדולה...
למה?