היום בא לי להיות אי. סתם אי.  אי ירוק בים הכחול, הרגוע. רק
שבאמת אי אפשר להיות אי. אפשר לחלום שאפשר. אפשר לרצות. אבל אי
אפשר ממש להיות. איש לא יכול להיות אי!

אז חשבתי - אולי אבנה לי אי-גלו במקום אי, כי הרי אי אני לא
יכול להיות, אבל אי-גלו אולי כן. ופתאום נעשה לי קררר ומצמררר
רק מהמחשבה. אז חשבתי שבמקום איגלו אולי אהיה סתם איזה
אי-גואנה , שרוע על סלע, רוחץ בקרני השמש.

אבל גם זה לא ממש אי-דאלי , מ-אי-דך גיסא, זה יותר טוב מכלום.
זה יותר טוב מליפול מאי-גרא רמה לבירא עמיקתא. נכון?

הולך לאי-בוד אני. מאבד את האי-זון. ממש אי-מפולסיבי. חסר תקנה
אני. פועל לפי אי-נסטינקטים.
מנסה להיות אי-נקוגניטו ובסוף בא במערומי, נטול מסכה וכסות.
מתנהג בחוסר אי-פוק, מסרב לה-אי-ט את הקצב, להירגע.  ממש
אי-רספונסיבל  אבל גם אי-רזיסטבל. לא הולך ישר. עושה אי-גוף
ומגיח מאחור. בא בהפתעה ונעלם כלעומת שבא.

אי-ש של אי-ודאות אני . בלי שום אי-דאולוגיה. זו ממש לא
אי-דיליה להיות עם אי-ש כזה . קצת אי-נטליגנט, לא! לא
אי-נטלקטואל!  אבל עם המון אי-נטואיציה. אי-ש שזקוק לאי-לוף .


מעת לעת, אוחז בעט, וכותב איזו אי-גרת. לא סיפור אלא רק  מילים
שנשפכות מהשק הנישא על גבי השפוף, ומסתדרות להן בעירבוביה על
הנייר. לא תמיד עם משהו אי-נטימי. לפעמים סתם כמו זה למשל.

אבל ביננו. אי-לולי את, לא הייתי כל כך אי-נדיווידואלי. הייתי
אולי סתם חלק אי-נטגרלי מהכלל,
ובכלל - מה אני כעת ?
סתם אי-דיוט
או
אי-נפנטיל ?
או
סתם איש רגיל...