הם באים מהעמקים, מהגבעות, מההרים
לפעמים אחד-אחד ולפעמים בחבורות
אנשים דקים דקים עם כובע, והם לא עוצרים
אלפים של ווקטורים
במבנים של פירמידות ומנסרות

וכמו מבול של טיפות ארוכות, הם רצים, רצים
ואין מה להתגונן, זה קרב אבוד
כל כך הרבה קטעים עם גודל וכיוון, אלפי חצים
שכמו יוצאים
מקשתו הארוכה של רובין הוד

יש להם תגבורת, יש נשק ואביזרים
והם מתחברים זה לזה, ומכפילים את עצמם
הם מביאים איתם מצולעים, אותיות וסקלרים
וכך נעים על מישורים
אינסופיים של שעמום, צמאים לדם

ואני יושב כפוף, עייף, מחכה לסוף
ביד אחת עפרון, ביד שנייה אגרוף
מולי מונח הספר, והם לא נגמרים
אני בקרב אבוד מול אלפים של ווקטורים