|
אני עולה על גג גבוה ורואה משם הכל
והרוח מלטפת כמו שאת ליטפת אתמול
מרגיש פתאום הכי נמוך, אני עמוק בתוך תוכי
בלי מילים אני קורא לך: "בואי הנה- אל תלכי"
כמו עפיפון בשמי התכלת שלחוט תמיד קושר
את עבר שלא שכחתי, שוב ושוב אלי חוזר
ואולי גם את קוראת לי נמוכה בתוך עצמך
ממרומי עתיד ורוד- את לוחשת: "אל תלך" |
|
|
אני עומד מול
הקיר ושואל את
עצמי, בשביל
זה?! בשביל זה
לבכות?
זה כל כך ריגש
אותי עד שהתחלתי
בעצמי לבכות, לא
כי זה ריגש
אותי, כי יצאתי
אדיוט.
יוסי עמוס חזה
מהרהר מול הכותל
על מותו של מוטה
גור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.