דף חלק:
לוקחת דף, חלק ולבן
ופשוט יושבת, ונועצת בו מבט.
מחכה שהמילים יבואו,
ירשמו בעצמן.
אבל זה לא קורה,
הן פשוט לא באות

הדברים הקטנים:
אמרו לי להתחיל מהדברים הקטנים.
לקחת דף, ופשוט לרשום.
לרשום הכל!
כל מה שקורה לי היום.
ומי יודע? אולי מאלה,
הדברים הקטנים,
יצאו הכתבים, והרשמים הגדולים.
גם את זה אני רושמת,
כדי לא לשכוח את הנאמר.
חבל לי להשאיר את הדף הלבן
ריק, כה קר ומאיים.
וכל זאת בשל חוסר במקור השראה...
המוזה הלכה. פשוט נעלמה!
ואולי...
ואולי כל זה הוא בעצם ההשראה,
הנושא של חוסר הכתיבה.