מתוק שלי, הולך ומתרחק ואני כבר לא רואה אותו באופק. זאת
מנהרה ארוכה שאני עדיין לא רואה את האור, הולכת והולכת עד שזה
כבר כל כך כואב שבא לי להפסיק. אבל בשבילך אני ממשיכה ומנסה
להשיג את האור. אתמול ראיתי ניצוץ ורצתי ריצה כזאת ארוכה וכזאת
מהירה אבל כמו תמיד-לא יצא לי כלום. פשוט רצתי ורצתי עד
שהתעייפתי כל כך שהעייפות גברה על הרצון.

מתוק שלי, נגמר והולך, ואני לא מרגישה אותו יותר. זה חיבוק
שכבר נגמר שהידיים מחכות פתוחות שמשהו יבוא ויתקרב אלי. ואחרי
זמן, זה כבר כואב, שהידיים לא יכולות להשאר באוויר והוא מושך
אותן למטה,ולמטה ועדיין אין עוד חיבוק. ואז מגיעה האכזבה. שלא
הצלחתי לחבק, שהחיבוק שחשבתי שנגמר, בעצם לעולם לא התחיל.