מקריות מתוכננת מראש

תהיה זאת שעת בין ערביים חרישית, מהשעות האלה, שמייפות הכול.
אני אהיה בדרכי חזרה ממקום כלשהו אל ביתי, והיא תעבור שם
במקרה, ממהרת בדרכה לאיזה "אנשהו" חשוב. אור הדמדומים, ישזור
פסי זהב בשערי ויבליט את הירוק המרצד בעייני שיבהו מן הסתם
באוויר, על עוברי האורח שבו והמדרכות. לבטח אהיה שקועה
בהרהורים. עלייך. כי תהיה זו שעה כזו, של הרהורים בסגול כהה.

לפתע קול נעים ישאל אותי בנימוס איך מגיעים לרחוב אליו היא
ממהרת, ואני אפנה את ראשי ואדע מייד.
עיניה שיתרוצצו בנוירוטיות מחויכת, יהוו ניגוד מושלם לשלוותן
המחויכת של עיניך, ובכול זאת, אותן עיניים מחויכות, ומשהו
בעצמות לחייה או אולי בנמשים בודדים על כתפה, יבהירו לי מעל
לכל ספק - מתוך רחמה יצאת.
אני אחוויר, אחוויר מאוד ואענה לה על אותו רחוב. והאדום של
השקיעה, יסתיר את חיוורוני ויאפר אותי קלות בארגמן. והיא כבר
תהיה בדרכה אל אותו רחוב, כשאשאל בילדותיות לא מתאפקת, אם
מכירה היא אותך. היא תחייך בשנית, ותאמר בגאווה ניכרת:
-"וודאי, בני הוא".
אחר כך תשאל בנימוס מניין אני מכירה ואם למדנו ביחד, וכנראה
שדמעות שיציפו את עיניי ללא שליטה, יגלו לה במקומי שלא בהיכרות
כזו מדובר.
לפתע, היא תירתע קלות לאחור, תצמצם שתי עיניים ותאמר בהיסוס את
שמי. (היא תשתמש בשם בו קראת לי) ויוקל לי מאוד.
אני וודאי אהנהן ואאלם דום. היא תשאל לשלומי ותחייך בכנות
שנעים לה מאוד להכיר, סוף סוף.. וחיוכה יזכיר לי כל כך.
ואני אעמוד שם, באמצע מדרכה, או היכן שלא נפגש ( אולי ליד
הפרגולה של הפרחים , בכיכר) וארגיש כמו פסל סביבתי, כמו עץ, או
אבן בגדר, אנסה לחזור לעצמי, להגיב בענייניות... אולם כל שארצה
באמת, יהיה להניח ראשי על חזה ולהתייפח. אבל אני אתבייש ואהנהן
בנימוס לנוכח דבריה ( החמימים - כי אני מישהי שאהבת), וכשהמעמד
המוזר יתחיל להעיק עליה, אמלמל דברי פרידה סתומים ואולי אף
אעשה טעות ואמסור לך ד"ש ,או גרוע מזה אהבתי. ואתחרט מייד.
- "בעצם, אולי מוטב שלא תספרי לו.."
והיא תרגיע:
-"כמובן"
ותספר לך, כי בכל זאת לא בכול יום היא פוגשת מישהי שאהבת.
היא תספר לך שנראיתי יפה ( בזכות האור המתעתע של שעה כה חמקמקה
) ואתה תגיב , באיזה אופן שבכל מקרה לא יוציא אותך משלוותך
(הכמעט) תמידית .
אתה תתעניין ביובש מעושה בשלומי ותסתגר בחדר שעוד לא ביקרתי בו
מימיי אבל אני יודעת שעל הטלוויזיה מונחת לה בובת אפרוח על
קפיץ, שאתה מעיף בה מבט לבקרים, ושני דיסקים שהבאתי לך
בהזדמנות בתור בדיחה חבויים במגירה יחד עם עלה שלכת כתום
במיוחד, מזכרת פשוטה לאז..
יכול להיות שתמתח את קפיץ האפרוח ותביט בו מהורהר, תלטף בהיסח
הדעת את אותו עלה יבש וזר, ותיזכר בסמטה חשוכה, בקאמפרי
תפוזים,
בסתיו רחוק.
אבל כל זה ימשך רק כמה שניות שאחריהן תרגיש אשם מדי, אשם על
שחשבת עלי בצורה כזו. על שחשבת עלי בכלל..
תתמתח בכוח כי העורף יתחיל לכאוב לך ללא התראה.
אחר כך תתקשר אליה בבהילות ותבקש ברכות שתפגוש אותך בפארק ,
בספסל הקבוע שלכם , ליד המזרקה.
עוד חצי שעה בדיוק.