|
כמעט בכל יום אני מחברת
שיר מחאה בראש
על אטימות ועל איוולת
ועל סתם אדישות מנוולת
נוברת במוחי אחר מילים
שתפרוצנה מתוך הלב
ותכנה בבטן
כאלה שאיש עוד לא אמר
מדהימות, מזעזעות, קשות
ואז אני שוב מוותרת
כי אני נזכרת
שהכול כבר נאמר
ומה חדש בעצם
ולמה להכביר מילים
כשהן בעצם כלל
לא מספיקות
ונראות כה דלות
ומיותרות
ועל כן אני שותקת
והשירים אינם נכתבים
ומוטב כך |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא...
-הא-הא, נפלת
בפח.
-איזה פח?
-נו, אבאש'ך
ערומקו? ואז אתה
עונה לא? ואז זה
כאילו יוצא
אבאש'ך ערום
כולו, כאילו?
-טו-הו-ב...
נניח...
-מה נניח?! נפלת
בפח, תפסיד
בכבוד.
-טוב, הפסדתי.
אז מה אני חייב
לך בתור
המפסיד?
-אתה חייב להגיד
מלא פעמים רצוף
ינתי פרזי.
פרופ' אפרוח
ורוד ופרופ'
אמנון ז'קונט
בעוד מפגש מוחות
מרתק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.