חלמתי עליו בלילה.
כשקמתי בבוקר, הייתה בי הרגשה מוזרה והייתי מסטולה כזו,
מעופפת.
לא הצלחתי להזכר כל כך , אבל זכרתי שזה היה משהו. משהו משהו.
יומיים אחרי זה- שוב. שוב הוא הגיע לבקר אותי.
כשקמתי בבוקר, יכלתי לזכור שלבש חולצה לבנה ארוכה, וג'ינס
כחולים.
כמה שעות אחר- כך, ראיתי אותו בדרך לשיעור, הוא נתן לי את המבט
החודרני הזה שלו, ואני הרגשתי את הלחץ, הפרפרים, ההתרגשות,
הבלבול-בדיוק באמצע החזה שלי.
שבוע אחר כך- הוא שוב הגיע לביקור בחלום שלי, לבוש במין
טוקסידו שחור, נראה ממש ממש טוב.
אני כבר התחלתי להתרגל לרעיון, שיש לי מין אורח כזה בחלומות,
שבא מתי שבא לו, וההשפעה שלו נשארת עד הבוקר.
אחרי חדשיים, כבר התחיל להמאס לי , כל הביקורים שלו, כל
ערבובית הרגשות, כל המבטים החודרניים שלו על הבוקר, כאילו ידע
על מה אני חושבת.
הייתי צריכה להתחמק ממנו, בכל אפשרות, ובכל דרך.
החלטתי לעשות משהו, ולמרות שאני לא מאמינה בכשפים ובדברים על-
טבעיים, חיפשתי משהו, לא משנה מה- שיוכל להוציא אותו מהחלומות
שלי.

גם כשמצאתי את זה, לא האמנתי שזה יעבוד.
גם כשחשבתי בכלל על לבצע את זה, זה עדיין נראה לי שטותי
למדיי.
גם כשביצעתי את זה סוף סוף, זה היה מוזר.
הפתרון היה די פשוט, פחות או יותר:
לפי הכישוף- הייתי צריכה לעמוד מולו,במרחק סביר, ולירות עליו
שלוש פעמים, לדמיין אותו נפגע,מתמוטט ונופל.
המשימה הייתה די פשוטה, ואחר כך הרגשתי הקלה מסויימת, וחיכיתי
לחלום הבא שלי.

באותו לילה, הלכתי לישון מוקדם, בהנחה שסוף סוף- הוא יצא
מהחלומות שלי.
קמתי בבוקר, התיישבתי על המיטה, וחיוך גדול נפרש על פניי.
לא חלמתי עליו!
פתאום הרגשתי איך הלב שלי מתרוקן, לאט לאט, מכל הלחץ שנאגר בו
בזמן האחרון. בדיוק כאשר טיפת הלחץ האחרונה נפלה ונספגה באדמה,
ראיתי מודעת אבל ענקית בשער ביה"ס.

שלוש דקות אחר כך,נודע לי שהוא נורה בלילה, שלוש פעמים,ומת
אחרי זמן קצר.