ג'ו די-מד / תיזה על עצבות |
ואני נוקמת בעצמי
אני כמו דמות מתחלפת
לשימוש חוזר
והחדר
הוא מתכסה לאיטו
בגעגועים שאמורים להשקיט בי
את געגועי שלי
והשורשים בי לא מתחלפים
כמו קבעון מחשבתי
אני לא מכה שורשים
האדמה מכה אותי
אני כותבת מגילות שלמות בדמעות שלי
אני סופרת מילים
והן ספר
אני רק לשון
נקבה
הווה
ציווי
ואת לעצמך
תנשמי
רק תנשמי לרגע
תקיימי עם עצמך דיאלוג תרבותי
כשכואב זה כואב
זה לא משנה איפה תהי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|