ראיתי יותר מידי שקיעות שמש בזמן האחרון.
אפילו אבא שלי אמר שזה ברור שאני עצובה כל כך אחרי הכל אי אפשר
לצפות מאדם להיות שמח אם הוא צופה במוות יום אחרי יום.
אבא סיים את הנאום בהדלקת סיגריה של "את יודעת שאני צודק",
והדליק חדשות, שוב היה פיגוע.
השקיעות נעשות פחות אדומות, כאילו השלימה גם השמש עם החתכים
שפוצע בה הים.
היא הפסיקה להחצין את פצעי ההעלמות שנפתחים מידי יום, מצטנעת
בפנינו, לא רוצה להראות את הסבל שהיא עוברת רק בשביל כמה שניות
של אושר בשביל אנשים טיפשים כמונו.
אז אני משתדלת לא להפסיד אפילו שקיעה אחת, מתמוססת אל תוך
הכתום הזה שנמס בגלי הים האכזריים.
אתם אומרים לי להפסיק לראות שקיעות, שלא כל כך נורא פה וזו בסך
הכל אותה שמש, שנעלמת בכל יום אל אותו ים.
אני כל כך מקווה שהשמש לא שומעת את המילים שיוצאות ממכם,
נזרקות משפתיכם אל חלל האוויר, שנושא את הזלזול אליה, אתם תראו
שהשקיעות יחזרו להיות אדומות, מה שהגלים הפסיקו לעשות יעשו
מילותיכם חסרות ההגיון.
היום יום שבת, וים כמנהגו נוהג, כי אינו יודע שהוא ים, וחותך
את השמש לאלפי זוויות, והשמש אינה אומרת דבר, אינה מתמרדת, את
החתכים היא מצניעה לקרניים מנצנצות, ואת הדם היא מעלימה
בקרקעית הים.
היום יום שבת, ודבר לא השתנה, לא השקיעות, לא המוות,
אתה מגלח את גופות הזיפים בני היומיים שנחים על פנייך, טובל את
הסכין במים חמים, ומנסה לראות את פנייך על המראה המלאה אדים
סמיכים.
אתה מסתכל בריכוז על תנועות הסכין החלקות, ומכווץ את עינייך
בדייקנות.
אני לא מדברת, מפחדת להפריע לטקס.
על שכבת הקצף הלבן שעל פנייך מתגלה לפתע קו אדום, ואתה צוחק.
"אל תפחדי זה רק חתך",
"זה הרבה יותר מזה", אני מסבירה.
"את מגזימה", אתה אומר ושוטף את האדום הזה במים
"שנתיים", אני לוחשת לך, "שנתיים, זה לא נעלם כל כך מהר".
אתה שוטף את פנייך ומנגב את שאריות הקצף במגבת המשובצת שלך,
מושך בכתפייך.
"תביני, אני לא יכול עם שקיעות כל הזמן"
ועיני נשברות לרסיסים.
את הדמעות אני לא מסתירה, ונותנת להם לנטוף אל רצפת האמבטיה
המנצנצת.
אתה כורע לידי ומלטף את פני, "אני מצטער".

את שאר החודשים שעברו ביליתי בים, מביטה בשקיעות,
והשמש מתנפצת למליוני חלקים, ונבלעת בינות הגלים.
והיא מבליגה וקמה כל יום מחדש,
אני לא זוכרת כמה שקיעות וכמה זריחות ראיתי באותם חודשים.
אבל גם לאחר אותה זריחה אחרונה, יכלתי רק לחשוב עלייך מול
הכיור, מגלח זיפים אחרונים,
מטביע את שמש חיי במי האמבטיה החמים.
אבל אני אקום, כל בוקר מחדש,
רק כי ים הוא ים, שמש היא שמש
והשקיעות ימשיכו להחתך בגלי הים האכזריים,
רק כי הם שם.