אני שוכב על המיטה. מעליי המזגן האנטיקה מסתובב, עושה קולות של
קירור. חם לי. עוד שעתיים למנאייק. הכל מתוזמן, הכל מסודר
וברור: יש לי זמן לעוד שתי סיגריות בסבאבה, מה שייקח בערך עוד
איזה חצי שעה. אחרי זה להכניס את הכל לתיק, לצחצח שיניים,
לעשות בדיקה כללית, לעלות למעלה לגג לעוד פנטה וסיגריה, ואז
לרדת ללובי ולחכות למונית שתאסוף אותי ואת יריב בדרך לשדה
התעופה.
נראה שזה בדיוק הזמן לסיכומים, אבל אין לי כוח. אני מדליק
סיגריה ומכלה אותה בשאיפות עמוקות, מתענג על כל שאיפה ושאיפה.
בלי לחשוב, בלי לסכם, בלי מאזני זכות או חובה, בלי רשימות של
מה הספקתי ומה לא הספקתי לעשות, בלי כלום. פשוט התאיינות
גמורה.
אחרי שאני אוסף את כל החפצים שלי ושם אותם בקיטבג אני עולה
למעלה לגג של 'הארי רמה'. אני יושב ליד אחד השולחנות המרכזיים.
עין הסערה. מסביב קבוצות קבוצות, רובם ישראלים, כולם ביחד. אני
מזמין פנטה. אני מת על הקינלי הזה, למרות שהוא ינשור ממני יחד
עם אלף ואחד דברים אחרים כשאני אנחת בארץ, יחד עם השלווה,
הסבלנות, הרגיעה. אני מדליק סיגריה, שואף ממנה שאיפה עמוקה כדי
לוודא שאני לא לבד בעולם ולוקח לגימה מה'פנטה'. גלים מתנפצים
על לשוני. אני שוב מוותר על המחשבה שמאכלת את הרגע ונכנע
לחוויה. כמה שאני אוהב לעשן.
אני מציץ בשעון. יאללה לזוז. יורד, שם את הקיטבג על הכתף, נועל
את הדלת מאחוריי, ויורד ללובי.
אחרי שאני מוסר את המפתח בקבלה אני סוקר את חדר הכניסה. יש שם
המון אנשים,אף אחד מהם הוא לא יריב. אני מוצא חתיכת ספה
פנוייה, ומתיישב עליה, שם בקצה. הירך שלי מתחככת לא מתחככת בבד
סארי שבתוכו יושבת נועה/נוגה/אפרת/מיכל/יעל. זה וי או לא.
לעשות וי או לא ? זה נחשב וי או לא ? לא נראה לי שהיא כל-כך
שמה לב. היא עסוקה בדיבור עם מישהו.
אני מביט בשעון, הדד-ליין עומד לסגור עלינו. ואז אני רואה אותו
יורד במדרגות. טמבל מארץ הטמבלים. עם פרצוף של טמבל. בטח בא
לפה בשביל לזיין המטומטם.סיפרו לו שיש פה בנות שמתות שיזיינו
אותן. בפוקס יצא לי איתו דייט לשדה תעופה. שמעתי אותו מדבר עם
פקיד הקבלה בכניסה לאכסנייה. הוא התעניין במוניות לשדה התעופה.
הרשיתי לעצמי להתערב בשיחה ויצא ששנינו שייכים לאותה טיסה. אז
החלטנו גם לעלות על אותה מונית. בינתיים הוא על המדרגות והתיק
נשמט לו מהכתף ומתגלגל עד למטה. זה עשה כאלה קולות עד שאפילו
נועה/נוגה/אפרת/מיכל/יעל נרפאה מהשיחה המעניינת כדי לבדוק מה
מתרחש בגזרת הטמבלים. בינתיים נכנס איזה הודי רזה ללובי. זה
בטח מהמונית. יריב והתיק שלו מגיעים עד אליי, ושנינו יחד עם
ההודי מתחפפים מפה. לא לפני שאני מעיף מבט בזה שאיתו מדברת  
נועה/נוגה/אפרת/מיכל/יעל. המניאק הולך לטחון לה הלילה את
הצורה. אני רואה את זה בעיניים שלו, וגם בשלה.