אני יושב על הספה החומה במרפסת . לאורך הספה קווי כותנה
שחורים. באצבע המורה אני מחליק על הקוים. "נחמד", אני רושם את
ההרגשה. ראשי מונח על מסעד היד, רגל שמאל מורמת, מונחת על משען
הראש. רגלי הימנית מתוחה, מונחת על מסעד היד שממול. כפות רגלי
תלויות באויר. בקבוק ויסקי ישן מונח על החזה שלי. אני מסתכל
בבקבוק, קורא את שבחי הויסקי מעל התוית בפעם האלף. לאט, בתנועה
שנמשכת מספר דקות, אני מסובב את פקק המתכת של הבקבוק. כשהוא
נפתח, ריח מוכר מתחזק בחלל המרפסת. צורב לי בחזה, אני לוקח עוד
לגימה קטנטונת. כדאי להביא בייגלה להקל על הצריבה. אבל למי יש
בייגלה? לאנשים שלבד אין במקרה בייגלה בבית. אני מסתכל על
הבקבוק, חוקר כל מילימטר על התוויות, הפקק, צורת הבקבוק. אחרי
עשרים דקות של בהייה בצד התחתון של הבקבוק, אני לוקח לגימה
נוספת. הפעם באמת צריך בייגלה.
לפני עשרים וארבע שעות היו לי שתים ועכשיו הן אינן. במשחק
רולטה פינית אני עובר על רשימות הזיכרון בנוקיה שלי, מנחש למי
אתקשר והוא לא יהיה בבית. במספר העשירי אני מחכה יותר מעשרה
צלצולים. ניצחתי, אין תשובה. זה עדיף מהמזכירות הפלצניות שיצאו
אצל האחרים, אני מציין לעצמי לפני שאני חוזר לחשוב על בייגלה.
חתיכת בצק, שלושה חורים, קצת מלח מלמעלה. אם עושים מאהבה זה
אפילו לא צריך להיות טעים.
אזעקת אמת. אזעקת אמת. הוזכרה מילה אסורה. כל הרגשות מתבקשים
לרדת למקלט.
אחרי שתי לגימות אני כבר לא חושב על בייגלה. אני מחבק את
הבקבוק, יצאה גם נשיקה, הבקבוק ניראה לי עגלגל יותר, מענטז את
התחת בעזרת הרגליים החטובות  שלו ימינה, לפעמים לשמאל. אני
מעביר לו לשון על הטוסיק.
"היי היי", הוא צועק לי," ככה לא מתחילים עם גברת"
הוא הסתובב אלי, וראיתי אותה. זו היתה אישה, עינים חומות
עתיקות ושיער ויסקי גולש.
"בלעת את הלשון שלך ?" היא שאלה,
אני נותן לעצמי סטירות בשתי הידיים,
"תרגע, תרגע,  זו פעם ראשונה שאתה מדבר עם בקבוק?" היא שואלת,
אני עושה תנועות של כן עם הראש.
"תראה לפי איך שהרגשתי אותך קודם,  יש בך משהו מיוחד, תרגע,
יהיה בסדר"
השפה התחתונה שלי נשמטת לחזה. הבקבוק משחקת לעצמה בשיער, עושה
פרצופים של יאללה מה המצב איתו? אני מחבק את הבקבוק חזק, מעביר
אותה על הפנים שלי, אנחנו בצרפתית עכשיו. בחיי היא יודעת
להתנשק. אני הודף אותה אל הספה. שנינו שכובים, ראשינו על  מסעד
היד. אנחנו מסתכלים אחת לשני בעיניים, אסור למצמץ. יש לה
עיניים חכמות.
"את מסוגלת לאהוב ?" אני שואל,
"בייבי, אהבה שאני אתן לך אף אישה בעולם לא תוכל לתת, אתה
תירצה אותי ביום, בלילה, בבית, ברחוב. ואני תמיד אהיה שם
בשבילך.  נהנית כשאתה שותה לי את הויסקי".
אחרי שהיא סיימה לדבר, העיניים שלה נצצו, והכתפיים רעדו בבכי.
היה חיבוק ארוך. הנוקיה צלצל אבל מי יכל להסיר ממנה את הידיים.
אחרי כמה דקות היא הרימה את ראשה, היינו שוב בצרפתית, הפעם
מסתערים זה על גופה של זו.
"החזרת לי את האמון באהבה בייבי", אני לוחש לה לאוזן, "אני
מאמין באהבה".