פתחיהן מכוסים בחול שנערם זה מכבר בשנים
אולם גרגירים לא חדרו לחלל הפנימי.
מערות נשמתי אינן נראות, אך עדיין שומרות חללים וסודות
ציורי קיר נמוכים ביד ילד מהססת
פסלי בגרותי בדמות איברים לא בשלים.
גם דמותך מופיעה על חלל המערה
במקום בו לא יגש איש
בנקודה אשר לא תתגלה לעולם
מזבח קטן הנושא את שמך ומראיך
זכרונותי, זכרונותיך ?
במערותיי אין יוצא
אך אני בא !
פעם בפעם חוזר אני למחוזות אסורים אלו
מטייל בינות סיפורים עטורי טחב ומשמעות
לא כיין מתכונתם, לעולם לא יצאו לאוויר החופשי.
אך טעמם במרתפים אלו נשאר,
כמו ביום בו נכתבו,ננשמו,הרגישו. |
