כשרבין נרצח כבר ממש נמאס לו, עוד פעם מאשימים אותו,
נכון.. אומנם הרוצח שיתף אותו וביקש ממנו אישור, אבל הוא לא
התייחס אליו ברצינות, היו מלא כאלו.. וחוץ מזה מה הם רוצים
שהוא יעשה יתייחס לכול אחד שמבקש ממנו משהו?!
O.K אז היגאל הזה היה דתי אז מה כאילו שחסרים דתיים אהבלים
למשל ההוא מהכנסת... בגד,  והוא עוד רב עם זקן והכל.
כשגבריאל נכנס הוא אכל במבה עם קולה,
גבריאל היה הרל"ש שלו תקופה ארוכה, אולי ארוכה מידי.., נראה
שגבריאל הגיע בריצה, הוא הזיע והתנשף.
"מה קרה גברי?" שאל אותו.  
"מה קרה?!  מה קרה אתה שואל?? הרשיעו את דרעי זה מה שקרה!!"  
"הרשיעו את דרעי?   מתי בכלל היה לו משפט?"  
"היום." ענה גבריאל.
"אז למה אתה לא אומר לי דברים כאלה קיבינימט!!"
גבריאל שכבר לא כל-כך התנשף אמר לו "אתה אל תצעק עלי למה אני
אין לי בעיה להתפטר ושאליהו יחליף אותי"
                                     

אליהו היה בסדר בדרך כלל אבל כמעט כל שנה הוא היה לוקח חופש
ומשתכר בטירוף, כל פסח הוא היה עובר בבתים של אנשים והיה שותה
אצלם כוס יין, אפילו אצל אנשים שלא הכיר,
הוא היה חוזר מסטול אחרי איזה מיליון כוסות, ומרביץ רייסים עם
איזה עגלה שרופה, חודש אחר-כך עוד היה לו הנגאובר.
האמת שכבר לא היה לו כוח לגבריאל הזה, אבל הוא היה כבר מבוגר
ואפילו טיפה סנילי, ואין ספק שגבריאל יודע את העבודה שלו.
"טוב טוב תירגע גברי, בוא תאכל במבה"
"עזוב אותי במבה עכשיו, אתה רק במבה בראש שלך אומרים לך דרעי
הורשע מה אתה חרש?!"
גבריאל הרגיש שהוא קצת נסחף, אומנם הבוס שלו כבר לא כל-כך צעיר
אבל הוא עדיין עצבן
והוא עדיין.. אלוהים!
                                 

"טוב כבר הרשיעו אותו לא? אז מה אתה רוצה שאני אעשה עכשיו?"
שאל אלוהים.  
"אני מבחינתי שלא תעשה כלום" אמר גברי,  "אבל מהבוקר מנפחים לי
את השכל עם תהילים כל החברה המקופחים האלה משס"
"לא עוד פעם תהילים, מי אומר להם לקרוא את זה כל פעם? זה משגע
לי את המוח מה זה אומר בכלל התהילים הזה, תהרוג אותי אם אני
מבין.. יאלה בוא למשרד" אמר ה'.  
כבר שנעמדו בפתח הם יכלו לשמוע את התהילים מתנגן.
"על החיים ועל המוות" אמר אלוהים ונכנס למשרד,  הרמקולים במשרד
קיבלו אותו  בשירת  "הוא זכאי...הוא זכאי" במקצב מזרחי משהו,
"מי זכאי?" שאל אלוהים.  
"מי יכול להיות" אמר גברי, "דרעי!"    
"דרעי זכאי?.. אז מה אמרת שהרשיעו אותו?"  
"הבית משפט הרשיע אותו אבל עובדיה אומר שהוא זכאי" ענה גבריאל.

"עובדיה אמר שהוא זכאי?"
"כן!"
"נו אז מה הבעיה?" הקשה יהווה.
"הבעיה" אמר גבריאל. "שהאלו בבית-משפט לא מסכימים"
"איך לא מסכימים??" שאל ה' בפליאה לא כל-כך הסתדר לו בראש איך
אפשר לא להסכים עם עובדיה, האמת שהוא עצמו די פחד מהעירקי הזה
עם הגלגל-ים על הראש ועם החליפה המפחידה הזאת שנראית כאילו עשו
עליה פיפי מזהב, הוא ידע שאם מישהו נופל לפה שלו זה חבל על
הזמן, פסוקים, עניינים, קללות בעירקית ועוד..
"מי השופט" שאל אלוהים. "איזה אחד צמח." ענה גבריאל.
"צמח??"  
"כן צמח" ענה גבריאל.
"ולא מפריע לו כל המכשירי הנשמה וכאלה?"  
"לא כזה צמח" אמר גבריאל, "השם שלו זה צמח."  
" אהה.. רגע מוכר לי צמח" אמר ה', "נו.. גם הוא נודניק לא
קטן."
"הוא דתי?" שאל גברי.
"בטח דתי, נו.. זה עם הקצת שפם הזה.. אתה בטוח מכיר אותו
בפרצוף."
"בקיצור יש לך דיבור איתו?" שאל גברי.
"יש יש דיבור" אמר ה', "לך אצלו בחלום תגיד לו מייד יידחה
הגזר-דין עד הגשת הערעור, אני בנתיים הולך לעשות קקה, עיתון
יש?"
"יש רק של עוד שבועיים" ענה גבריאל.
"יאלה תביא עדיף מכלום."
                             

"למה אתה לא תופיע אצלו בחלום?" שאל גברי.
"אני עזוב אותי פוליטיקה," אמר אלוהים, "שלא יבוא עלי זה הכועס
מהטלוויזיה."
"מי?"
"נו ההוא הצועק הזה.. האבא של השמאלני ממעריב."  
"טומי לפיד?"  
"כן." ענה אלוהים, "זה עזוב אותי ממנו עקשן, לא שואה לא כלום
לא אכפת לו זה!"
בצעירותו היה הופך את הלפיד הזה לסולת בלולה בשמן, אבל היום
הוא סלחן אין לו כוח למלחמות יותר, הוא רק רוצה לסיים את
הקדנציה שלו יפה, בשנת 2031 הוא אמור כבר להתחיל חפיפה עם
האלוהים החדש, אני לפחות משאיר לו עולם נורמלי.. חשב אלוהים,
לא כמו שאני קיבלתי תוהו ובהו סבותז' אחד גדול, וגם עם ריח של
רקוב. הוא נזכר באיזה מוטיבציה הוא נכנס לתפקיד, ישר הלך
למשתלה וקנה כל מיני "דשה עשב מזריע זרע למינהו" וקצת "עץ עושה
פרי אשר זרעו בו" ארגן כמה חיות וכמה בני-אדמים שלא יהיה
משעמם, מי תיאר לעצמו שהאנשים יהפכו להיות כאלה חצופים, הכול
התחיל מהנודיסטים האלו אדם וזאתי השניה ששכח איך קראו לה, חיו
ערומים ובסבבה, עד שאכלו מהעץ דלעת הזה, פתאום הם נזכרו שהם
רוצים בגדים ולא סתם הכי יקרים, עלי תאנה, סטייליסטים אלק,
ועוד ההיא האשימה ישר את הנחש, מה היא צ'יצ'ולינה?! בהתחלה הם
עוד היו תמימים, כשהייתה לו נזילה בשירותים אמר מבול, והם קנו
את זה, 40 שנה מים של אסלה על הראש ואף אחד לא פותח את הפה,
והטמבל ההוא.. "אברהם אבינו" שהיה עושה לו מתיחות סטייל יודה
ברקן,
פעם הדפוק הזה כמעט שחט את הבן שלו, רק ברגע האחרון ה' אמר לו
שזה סתם בדיחה, והביא לו במקום אייל עסיסי ושלושתם דפקו מנגל
עד הבוקר.
אני צריך להוציא איזה ביוגרפיה.. חשב אלוהים בגעגוע. אבל לא
כמו בפעם שעברה עם הר"שי הזה שהתחיל להתפלצ'ף על כל מילה שהוא
אמר, ומשה העורך ששינה הכול, ובכלל בהוצאה הראשונה הקריזיונר
הזה שבר את הלוחות, והיו צריכים לכתוב הכול מחדש.  
"גבריאל!" צעק אלוהים, "תשיג לי מספר טלפון של איזה הוצאה
לאור, מישהו שעובד על אחוזים, יש לי להוציא עוד רב-מכר!"
"תשיג לבד" צעק גבריאל חזרה, "אני מלאך לא פקידה!!"

"זבל של בנאדם" מלמל אלוהים והלך לישון.