הדליק סיגריה, הסתכל מסביב. שלט על הקיר צעק עליו לזרוק אותה.
זרק.
מה תעשה, תתווכח עם שלט?
התחיל ללכת. הוא אוהב ללכת. תמיד היה הולך, עוד ממתי שהיה
קטן.
היה יוצא, ככה סתם, לרחוב, והולך.
נעצר ליד איש אחד שניגן בכינור, משהו רוסי, ישן, עם טעם של
סבתא. הקשיב קצת. יפה. זרק לו שקל.
שוטר הגיח משומקום וירה להוא בראש, גרר את הגופה אתו לניידת
ונסע.
היה לו קצת עצוב על הנגן. לקח בחזרה את השקל והמשיך ללכת.
מעבר חצייה. אור אדום. חיכה.
האור התחלף.
עבר.
נכנס לגינה והסתכל על התמונות של העצים. אפילו שמו מאוורר,
שיעשה כאילו רוח, והקלטה של ציפורים.
על הכל הם חשבו.
הושיט יד לכיס, להוציא סיגריה, התחרט. ממילא יצטרך לזרוק אותה
עוד פעם.
המשיך לשבת. כבר קשה לו ללכת כמו פעם.
זוג נכנס לגינה, נעמדו ליד המסך של המזרקה ודיברו בלחש, שלא
ישמעו.
הוא חייך.
הזוג נתן ידיים.
המסך התחלף לאדום וסירנה התחילה לצפצף.
הבחור, בחיוך מבויש, הרים את שתי ידיו אל מול המסך.
המזרקה חזרה, הסירנה הלכה.
קם, יצא חזרה לרחוב, הסתכל מסביב.
אישה זקנה עומדת על המדרכה, מגרדת לטמגוצ'י בבטן.
אמא וילד עומדים בחלון עם פרצופים של בובות בחלון ראווה,
מזריקים משהו אחד לשני.
שלולית של דם מהראש של הנגן זורמת לאט לתוך הביוב.
בפינה, ליד הצומת, השוטר נשען על הקיר, מזיין בובה מתנפחת.
נאנח בכבדות והתחיל ללכת חזרה הביתה.
כבר מאוחר. |