[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמוס ברנר
/
בכיין

כשהייתי ביסודי הייתי הילד הבכיין של הכיתה. תמיד בכיתי.
מכל דבר קטן בכיתי. פעם פעם באתי לבית-הספר ושכחתי להביא מחברת
תנ"ך אז התחלתי לבכות, סתם ככה על המקום מול המורה, מול דנה
שאני אוהב ומול כל שאר החארות שהציקו לי. היום אני כבר אוטוטו
בן 30 והמצב רק החמיר.
אני בוכה כל הזמן, מהמצב הביטחוני, מזה שאני מרגיש שרוני בוגדת
בי, מאמא שלי שהסרטן שלה כל הזמן חוזר, מזה שפאבריציו בגד
בקמילה ב"בובה פראית". שום דבר לא עוזר.
הלכתי לרופאים, הלכתי לשיאצו. למה לא הלכתי?. לפני שבוע
הפסיכולוג שלי אמר לי שלהתמודד עם בעיות בעזרת בכי הוא תסמין
של איזה "תסביך כוסאמו" או משהו כזה ושאני בעצם רוצה לזיין את
אמא שלי. הורדתי לו כאפה והלכתי משם, בוכה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כבר עשרים שנה
אני גנן, ועוד
לא ראיתי אבטיח
שדופקים עליו
והוא עושה רעש
כמו שאת עושה.





חוקר הסלוגנים,
מתחיל כושל.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/11/02 20:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמוס ברנר

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה