היא לא יכולה להגיד לו מה היא באמת חושבת, כי עד שזה סוף סוף
יוצא לה  מהלב.. בדיוק בדרך לגרון, הוא אומר שהוא עייף, ורוצה
לישון..
היא לא יכולה להתלונן, ולהגיד לו שהיא רוצה יותר פינוק, ושסוף
סוף יתנהג כמו חבר אמיתי, ויבוא אליה ביום שישי בערב, לבוש יפה
יפה, ויחכה בסלון, עד שהיא תסיים להתלבש, יקח אותה לאיזה סרט
טוב, יקנה לה פופקורן וגלידה (בטעם שהיא הכי אוהבת) ובסוף יפרד
ממנה בדלת ביתה בנשיקה ענקית של לילה- טוב.
היא חייבת להיות מאופקת כל הזמן,  כי הוא כל הזמן  מתלונן שאין
לו כוח, ושהוא עייף, והצבא הזה הורג אותו, ואיך הוא מת כבר
לחזור הבייתה.
היא כל כך רוצה שהוא יאהב אותה כמו שהיא אותו, ויתן לה את
האהבה הענקית, שהיא מעניקה לו כל הזמן..
היא  הייתה צריכה לסלוח לו (שוב) אתמול, אחרי שהיא גילתה שהוא
שיקר לה (שוב) במשך יותר משנתיים.
היא מרגישה שהיא צריכה להתחשב בו כל הזמן, כי רק לו רע, ורק
הוא עייף, ורק הוא רוצה קצת שקט כשהוא חוזר הבייתה,ורק הוא..
ורק הוא..
היא שונאת להקריב כל כך הרבה בזמן האחרון, רק בשביל מילה בת 4
אותיות, שגם ככה היא לא מרגישה אותה כבר כל כך..
היא מתעבת את השניות האלו, אחרי שהשיחה מתנתקת  ועד שהדמעות
מגיעות..

למה אני לא מסוגלת להפרד ממנו...